<h1>פסקי הרי"ד</h1>
<h2>דף ב.</h2>
מגילה נקראת באחד עשר, בשנים עשר, בשלשה עשר, בארבעה עשר, בחמשה עשר לא פחות ולא יותר. כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר, כפרים ועיירות גדולות קורין בארבעה עשר, אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה. כיצד חל להיות בשיני כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפין חומה למחר. חל להיות בשלישי או ברביעי כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפות חומה למחר. חל להיות בחמישי כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפות חומה למחר. חל להיות בערב שבת כפרי' (מקמי') מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות ומוקפות חומה קורין בו ביום. חל להיות בשבת כפרים ועיירות גדולות מקדימין ליום הכניסה ומוקפות חומה למחר. חל להיות אחר השבת כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפות חומה למחר. פי' לא פחות מאחד עשר ולא יותר מחמשה עשר. כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון כדילפי' טע' לקמן [ע"ב]. אלא שהכפרי' מקדימין ליום הכניסה, כלומר מאחר שהכפרים ועיירות בי"ד ומוקפין בט"ו היכא אשכחן י"א וי"ב וי"ג, אלא שבני הכפרים נתנו להם רשות להקדים קריאתן ליום הכניסה יום שיני בשבת ויום חמישי שלפני י"ד, שהן ימי הכניסה, שכל הכפרים מתכנסין לעיירות לשפוט כתקנת עזרא [ב"ק פ"ב ע"א] שתיקן שיהו בתי דינין יושבין בעיירות בשיני ובחמישי, ולקריאת התורה שבני הכפרים אינן בקיאין לקרוא וצריכין שיקראו להם אחד מבני העיר, ולא הטריחום חכמ' לחזור ולבוא ביום י"ד, ופעמים שיהיה יום הכניסה בי"ג ובי"א ובי"ב כדמפר' ואזיל. ואי קשיא והא בפורי' נמי איכא קריאת התורה בויבא עמלק ועתידין הן להתכנס בקריאת התורה, ולמה היו מקדימים ליום הכניסה. תשובה, עיקר הכניסה היא בעבור שבתי דינין יושבין בעיירות והיו מתכנסין להידיין שם ולא בעבור הקריאה. אינמי אע"פ שנתלה הטעם בעבור קריאת התורה והכי נמי היו עתידין להתכנס בעבור מקרא מגילה, וחכמ' עשו להם תקנה וקורין להם ביום הכניסה בשיני או בחמישי המגילה וקריאת התורה כדי שלא יטרחו עוד לעלות ביום הפורים.
חל להיות בשני כפרים ועיירות גדלות קורין בו ביום. פי' דמכניסה לכניסה לא דחינן, כיון שגם בכניסה זו היו עתידין לעלות מה צורך לעלות ולהקדים מכניסה לכניסה. חל להיות בשלישי או ברביעי כפרים מקדימין ליום הכניסה ויבוא י"ג וי"ב. חל להיות בחמישי נמי אין שם הקדמה דמכניסה לכניסה לא דחינן. חל להיות בערב שבת כפרים מקדימין ליום הכניסה שיבא בי"ג ועיירות ומוקפות חומה קורין בו ביום, שאי איפשר למוקפין לקרוא למחר בשבת משו' גזירה דרבה, ולאחרו לאחר השבת אי איפשר משום דכת' [אסתר ט'] ולא יעבור, הילכך מקדימין וקורין עם העיירות בי"ד.
חל להיות בשבת כפרים ועיירות גדולות מקדימין ליום הכניסה. פי' בשבת אינן יכולין לקרוא משום דרבה, למחר אי איפשר משום ולא יעבור, הילכך מקדימין, וכיון שנדחו מזמנו נדחה אותו עד יום הכניסה, וקורין עם הכפרים בחמישי וזה יבוא בי"ב. וכשחל להיות י"ד באדר באחד בשבת מקדימין הכפרים ליום הכניסה וקורין בחמישי ויבוא בי"א. ירושלמי [ה"ב], אמ' ר' יוסי לית כאן חל להיות בשיני לית כאן חל להיות בשבת, חל להיות בשיני צומא רבא בחד בשבא, חל להיות בשבת צומא רבא בערובתא. פי' אין לנו עכשיו שיחול י"ד באדר לא בשיני בשבת ולא בשבת מפני יום הכיפורים שיחול בערב שבת ואחד בשבת ותיקנו בית דין לדחותו, אבל יחול י"ד באדר ביום רביעי ואע"ג דמיקלע יום ערבה שהוא יום שביעי של סוכות בשבת, דמעיקר' לא תיקנו אלא שלא יחול יום הכיפורי' בערב שבת ואחד בשבת, אבל על יום ערבה לא חשו, ואחר זמן חזרו ותיקנו שלא יחול יום ערבה בשבת ולא קבעינן י"ד באדר בז' ב' ד'. ובשאילות דרב אחאי זצ"ל בפרשת כי תשא ראיתי כת', אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה, כך פירשו חכמ' יום הכניסה יום התענית הוא שהקהל מתכנסין בו ומתענין בו בי"ג באדר, שכך כת' נקהלו היהודי' בעריהם בשלשה עשר לחודש אדר, מיכן את למד ששלשה עשר לחודש אדר תענית ובארבעה עשר משתה ושמח' ויום טוב, אלא שתיקנו חכמ' לכפרים בזמן שבית המקדש קיים היו קורין המגילה ביום הכניסה, ובזמן שהתענית חל בשבת היו מתענין בחמישי שהוא י"א באדר, וכפרים היו קורין את המגילה מפני שמספקין מים ומזון לאחיהם שבכרכין. ואינו נראה לי לפרש יום הכניסה יום התענית כדברי רב אחאי, מדתנן חל להיות בשיני או בחמישי כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום, ואי אמרת דיום כניסה הוא יום התענית, והלא בשחל בשיני או בחמישי יום התענית מאתמול ויקדימו את הכפרים לקרו' את המגילה מאתמול והאי מיבעי ליה לגופיה. פי' לי"ד ולט"ו ביום תענית ואמאי תנן קורין בו ביום, (הא) [הרי] לך בפירוש שאין התנא קורא יום כניסה אלא שיני או חמישי כדפריש המורה, ומשום הכי כשחל בשיני או בחמישי קורין בו ביום, דמכניסה לכניסה לא מקדמינן, שהרי עתידין הן להתכנס ביום זה שהוא יום כניסה ומה צורך להם להקדים מכניסה שעברה.
מכדי כולהו אנשי כנסת הגדולה תקנינהו. פי' מרדכי וסיעתו הם תיקנו כל אילו הזמנים, דאי ס"ד י"ד וט"ו הכתובין בפירוש תקון ותו לא, היכי אתו רבנן ועקרו תקנתא דאנשי כנסת הגדולה. והא תנן אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמניין. אלא פשיט' אנשי כנסת הגדולה תקנינהו, היכא רמיזא, אמ' רב שמן בר אבא דאמ' קרא [אסתר ט'] לקיים את איגרת הפורים האלה בזמניהם, זמנים הרבה תיקנו להם חכמים. והאי מיבעי ליה לגופיה. פי' לי"ד ולט"ו הכתובין בספר, אם כן לימא קרא בזמן מאי בזמניהם שמעת מינה תרתי. ואכתי מיבעי לי זמנו של זה לא כזמנו של זה. פי' אי הוה כת' בזמן הוה אמינא י"ד וט"ו המפורשין אי בעו בהאי ליקרו אי בעו להאי ליקרו, משום הכי כתיב בזמניהן בלשון רבים לומר לך זמנו של זה לא זמנו של זה, דמוקפין בט"ו ופרזים בי"ד. אם כן נימא קרא בזמנם מאי בזמניהם ש"מ תרתי. פי' מריבויא דהא שמעי' זמנים אחרים בלא י"ד וט"ו. ואימא זמנים טובא, זמניהם דומיא דזמנם מה זמנם תרי אף זמניהם תרי. ואימא תריסר ותליסר. פי' ואכתי י"א מנלן, אמ' רב שמואל בר יצחק שלשה עשר זמן קהילה לכל היא ולא צריך לרבויי. פי' הכל נקהלו בו להנקם מאויביהם בין בשושן בין בכל המקומות כמו שמפורש בספר, הילכך לא צריך קרא לרבוייה שיהא ראוי לקרייה, דעיקר הנס בו ביום היה. ואימא שיתסר ושיבסר, אמ' קרא [אסתר ט'] ולא יעבור, ור' שמואל בר נחמני אמ', אמ' קרא כימים אשר נחו בהם היהודים, ימים כימים לרבות אחד עשר ושנים עשר. פי' לעיל מיניה כת' י"ד וט"ו שמחו וכת' בתריה כימים אשר נחו והוה ליה למיכתב ימים אשר נחו מאי כימים לרבות עוד שנים אחרים. ואימא י"ג, אמ' ר' שמואל בר יצחק י"ג זמן קהילה לכל היא ולא צריך קרא לרבויי. ואימ' י"ו וי"ז, אמ' קרא ולא יעבור. אמ' רבה בר בר חנה אמ' ר' יוחנ' זו דברי ר' עקיבה סתימת', אבל חכמ' אומ' בזמן הזה אין קורין אותה אלא בזמנה. תניא נמי הכי אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שהשנים כתיקנן ויש' שרויין על אדמתן, אבל בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה. פי' אימתי היקלו על הכפרים בזמן שהשנים כתיקנן ויש' שרויין על אדמתן ומתעברות על פי בית דין, והחדשים כתיקנן בבית דין, ובית דין שולחין שלוחין אימתי נתקדש ניסן ועושין המועדים על פי השלוחי', ויש' שרויין על אדמתן והשלוחין מגיעין מראש חודש עד הפסח לקצה ארץ ישר', אבל בזמן הזה שאין כל אלה, ואף יש' נתפזרו ולא יגיעו שלוחי(ן) בית דין אצלן, והכל מסתכלין וצופין למקרא מגילה, ואו' יום י"ד קראנו את המגילה נשארו לאדר ט"ו ימים, וט"ו ימים דניסן עושין פסח, ואם תקדים קריאתה יעשו פסח לסוף ל' יום שלקריאתה, ונמצא אוכלין חמץ בימים אחרונים של פסח.
<h2>דף ב:</h2>
כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר. מנהני מילי, אמ' רבא דאמ' קרא [אסתר ט'] על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות עושים את יום ארבעה עשר, ומדפרזים בארבעה עשר מוקפין חומה בחמשה עשר. מתני' דלא כי האי תנא דתניא ר' יהושע בן קרחה אומ' כרכין המוקפין חומה מימות אחשורוש קורין בחמשה עשר, מאי טעמ' דר' יהושע בן קרחה כשושן, מה שושן מוקפת חומה מימות אחשור' קורין בחמשה עשר אף כל המוקפין חומה מימות אחשורוש קורין בחמשה עשר. ותנא דידן מאי טע', יליף פרזים פרזים כת' [שם] על כן היהודים הפרזי' וכת' התם [דברים ג'] לבד מערי הפרזי, מה להלן מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, אף כאן מוקפת חומה מימות יהושע בן נון. ומקשה אם כן שושן כמאן עבדה. פי' דבענן מוקפין חומה מימות יהושע בן נון שושן דלא היתה מוקפת כי אם מימות אחשורוש כמאן עבוד דעבוד בט"ו. אמ' רבא שאני שושן הואיל ונעשה בה נס. פי' שהרגו באויביהם יום י"ג ויום י"ד מה שלא עשו כן בשאר עיירות ונחו בט"ו, לפיכך הוקבע לה יום ט"ו תדיר בכל שנה ושנה. והיינו דכת' [אסתר ט'] מדינה מדינה עיר ועיר מדינה ומדינה לחלק בין מוקפין חומה מימות יהושע בן נון לשאינן מוקפין, עיר ועיר לחלק בין שושן לשאר עיירות. ראיתי כתוב, דשדרו ממתיבתא היכא דנפק בשיירא או פריש בספינתא קורין בי"ד, וכל תקנה שיכול לעשות כדי שיקרא אותה בי"ד יעשה, ואם אינו יכול לעשות קורא אותה בי"א, ובי"ב, ובי"ג, אבל בעשרה ומעשרה ולמטה אינו יכול לקרות לפי [שאין] זמן קריאתה אלא מי"א עד ט"ו לא פחות ולא יותר. אמ' ר' יהושע בן לוי כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך. ועד כמה, אמ' ר' ירמיה ואיתימא ר' חייא בר אבא מיל. [ג' ב'] תנא נראה אע"פ שאינו סמוך סמוך אע"פ שאינו נראה, בשלמא נראה אע"פ שאינו סמוך משכחת לה כגון דיתבה בראש ההר, אלא סמוך אע"פ שאינו נראה היכי משכחת לה, אמ' ר' ירמיה כגון שיושבת בנחל.
<h2>דף ג.</h2>
והשתא דאמרת מדינה ומדינה עיר ועיר לדרשא הוא דאתא, משפחה ומשפחה למה לי. אמ' ר' יוסי ביר' חנינה להביא משפחות כהונה ולויה שמבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה, תניא נמי הכי כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה, מיכן סמכו שלבית ר' שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה, מקל וחומר, ומה עבודה שהיא חמורה מבטלין, תלמוד תורה דיחיד דקיל מיבעיא.
<h2>דף ג:</h2>
אמ' רבא פשיט' לי עבודה ומקרא מגילה מקרא מגילה עדיף מדר' יוסי ביר' חנינ', תלמוד תורה ומקרא מגילה מקרא מגילה עדיף מדסמכו של בית ר', תלמו' תורה ומת מצוה מת מצוה עדיף מלאחותו, דתניא מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת הכלה. בעי רבא מקר' מגילה ומת מצוה מאי, מקרא מגילה עדיף משום פרסומי ניסא, או דיל' מת מצוה עדיף משום גדול כבוד הבריות, בתר דבעיא הדר פשטא גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה. פי' דכת' [דברים כ"ב] והתעלמת מהם, פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאין אתה מתעלם, אם היה זקן ואינה לפי כבודו.
ואמ' ר' יהושע בן לוי כרך שאין בו עשרה בטלנין נידון ככפר, מאי קמ"ל תנינא אי זו היא עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנין פחות מיכן הרי זה כפר. כרך אצטריכא דאע"ג דאתו מעלמא.
<h2>דף ד.</h2>
אמ' ר' יהושע בן לוי נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס. פי' שאף על הנשים גזר המן, שנ' [אסתר ג'] טף ונשים ביום אחד. ואמ' ר' יהושע בן לוי פורים שחל להיות בשבת שואלין ודורשין בעיניינו של יום. מאי איריא פורים אפי' ימים טובים נמי, פורים אצטריכ' ליה, סד"א כדרבה קמ"ל. פי' ניגזור הדרשא אטו קריאה ושמא יבוא להעבירה, קמ"ל דלא גזרי'. ואמ' ר' יהושע בן לוי חייב אדם לקרוא את המגילה בלילה ולשנותה ביום, שנ' [תהלים כ"ב] אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי. פי' מקרא כת' במזמור למנצח על איילת השחר שנדרש על אסתר [יומא כ"ט ע"א] שהיתה מתפללת לשם יום ולילה, ועל זיכר זה אנו קורין המגילה ומזכירין הנס יום ולילה לשבח לשמו.
פיס'. אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה. אמ' ר' חנינ' חכמ' היקלו על הכפרים להיות מקדימין ליום הכניסה, מפני שהן רגילין לספק מים ומזון לאחיהם שבכרכין, ומשום הכי אמ' ר' יהוד' מקום שאין נכנסין בשיני ובחמישי אין קורין אותה אלא בזמנה.
<h2>דף ד:</h2>
פיס'. כיצד חל להיות בשיני כול', מאי שנא דמעיקרא נקט סידורא דירחא והכא נקט סידורא דיומי. פי' ברישא נקט בי"א, וי"ב, וי"ג, וי"ד, וט"ו כסדר מניין ימי החדש, ובסיפא כשבא לפרשה נקט סדר ימי השבוע, וסדר ימי החדש יבואו למפרע שהרי חל להיות באחד בשבת הוא י"א, ומשני איידי דמהפכי ליה נקט סידורא דיומי. פי' אם היה אוחז ימי השבוע לפי סדר ימי החדש נהפכין לו, לפי שהיה צריך להזכירן למפרע אחד בשבת ושבת וערב שבת ומתוך כך הוא בא לדלג ולטעות, להכי נקט סידורא דיומא, וסדר החדש הבא למפרע אינו מזכירו בפיו אלא מאיליו הוא נשמע ואין כאן עוד טעות, וזה שלא התחיל באחד בשב' והתחיל בשיני, שתפש התנא יום שאין צריך שום הקדמה וכולן קורין כהילכתן, אינמי תחילה פירש ההקדמות הסמוכות י"ג וי"ב ואחר כך פירש י"א שהיא מופלגת. תניא הואיל ואמרו מקדימין ליום הכניסה גובין ומחלקין בו ביום מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה, אבל שמחה לא תהא נוהגת אלא בזמנה.
דכולי עלמא מגילה בשבת לא קרינן, מאי טעמא, אמ' רבה הכל חייבין במקרא מגילה ואין הכל בקיאין, גזירה שמא יטלנה בידו שאינו בקי וילך אצל הבקי ללמוד, ויעבירנה ארבע אמו' ברשו' הרבים. והיינו טע' דלולב והיינו טע' דשופר.
<h2>דף ה.</h2>
אמ' רב מגילה בזמנה ביחיד שלא בזמנה בעשרה, ורבסי אמ' אחד זה ואחד זה בעשרה, הוה עובדא וחש לה רב להא דרבסי. פי' פעם אחת אירע שלא היו לו עשרה וחשש לקבץ עשרה כרבסי, שאע"פ שהיא בזמנה והוא מפורסם לכל אפי' הכי מצוה לקבץ עשרה, משו' פרסומי ניסא. כתב רבי' יצחק זצ"ל, אע"ג דחש לה רב להא דרבסי קיימלן כרב דהא ר' יוח' קאי כוותיה, דאמ' לקמ' [י"ט ע"ב] אמ' ר' חייא בר אבא אמ' ר' יוח' הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא, ולא אמרן אלא בציבור אבל ביחיד יצא. ושמעי' מינה דקורין אותה ביחיד. ובהלכות גדולות פוסק כרבסי. וכך נראה לי דהל' כרבסי, ור' יוחנ' לא קאי כרב, דעד כאן לא אמ' ר' יוח' אלא בדיעבד אבל לכתחילה לא. ורבסי נמי דאמ' בעשרה לא אמ' אלא לכתחילה ומשום פרסומי ניסא, אבל אם קראה ביחיד מודה רבסי דיצא. והכי נמי פיר' המורה ורב אסי אמ' בין בזמנה בין שלא בזמנה מצוה לחזר אחר עשרה משום פרסומי ניסא, אבל אי לא משכח עשרה לא אמ' רבסי דלא ליקרי שאין איסור בקריאה ביחיד והוא לא אמ' אלא מצוה לקרותה בעשרה. וכיון דאשכחן דחש רב לדרב אסי הל' כרבסי דלכתחילה בענן עשרה. ומה שעושין עכשיו העולם שמקדימין וקורין אותה שלא בזמנה בעשרה, שפעמ' לא יהיו בזמנה עשרה, טעות הוא בידם, שאין איסור לקרותה ביחיד אלא מצוה בעלמא היא לקבץ עשרה, ומשום מצוה בעלמא לא מקדמינן לקרותה שלא בזמנה אלא ימתין בזמנה ויקראנה ביחיד.
מתני'. אי זו היא עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנין פחות מיכן הרי זה כפר. באילו אמרו מקדימין ולא מאחרין. אבל זמן עצי כהנים והעם ותשעה באב והקהל מאחרין ולא מקדימין. אע"פ שאמרו מקדימין ולא מאחרין מותרין בספד ובתענית ומתנות לאביונים. תנא עשרה בטלנין שבבית הכנסת. פי' שהם בטילין ממלאכה וניזונים משל ציבור להיות מצויין בזמן תפילה בבית הכנסת, דאמ' בברכות [ו' ע"ב] כיון שבא הקב"ה ולא מצא עשרה מיד כועס שנאמ' [ישעי' נ'] מדוע באתי ואין איש, והם מתעסקין בצורכי ציבור.
באילו אמרו מקדימין. פי' בזמנים של מגילה אמרו מקדימין אם בא יום ט"ו בשבת ולא מאחרין משום דכת' ולא יעבור, אבל זמן עצי כהנים והעם האמור במסכת תעניות [כ"ח ע"א] שהיו מן הכהנים וממשפחות יש' שקובעין להם ימים בכל שנה להביא עצים לצורך המערכה ומביאין עמהן קרבן, אם חל להיות בשבת מאחרין אותו ליום מחר. וכן תשעה באב שחל להיות בשבת מאחרין אותו ליום מחר, והוא הדין לי"ז בתמוז וי' בטבת, והאי דנקט ט' באב משום דהוכפלו בו צרות והכל מתענין בו. אבל שאר צומות אמרי' במסכת ראש השנה [י"ח ע"ב] רצו אין מתענין רצו מתענין. וחגיגה אם חל יום טוב בשבת דוחה שלמי חגיגה. והקהל במוצאי יום טוב האחרון של חג, כדאמ' במסכת סוטה [מ"א ע"א] שהיה המלך קורא בתורה במשנה תורה וכל העם חייבין לבוא ולהביא את טפם, דכת' [דברים ל"א] הקהל את העם האנשים והנשים והטף, ובשבת אי איפשר ומעבירין אותו למחר. ובתלמוד ירושלמי [ה"ד] נמצא דהאי דלא עבדי' בשבת מפני הבימה, כדתנן [סוטה שם] בימה של עץ עושין למלך בעזרה וישב עליה, ופרכי התם וליעבדה מאיתמל, ומשיב דחקה ליה עזרה, ולא מקדימין מפר' טע' בגמרא. תשעה באב אקדומי פורענותא לא מקדמינן, זמן עצי כהנים והעם וחגיגה והקהל משום דאכתי לא מטא זמן חיוביהן. ואע"פ שמקדימין מותרין בספד ובתענית. פי' י"א וי"ב וי"ג שמקדימין לבני הכפרים וקורין להם המגילה מותרין הן בספד ובתענית, ופטורין ממתנות לאביונים. וקשיא לי דהא אמרן לעיל [ד ע"ב] דכפרי' המקדימין ליום הכניסה גובין ומחלקין בו ביום מפני שעיניהן של עניים נשואות למקרא מגילה, והכא תני דפטורין מן המתנות, ובמקצת ספרים אינו כת' ומתנות לאביונים כי אם בספד ותענית. ונראה לי דלא גרסי' ליה.
<h2>דף ה:</h2>
אמ' ר' אלעז' אמ' ר' חנינ' ר' נטע נטיעה בפורי', ורחץ בקרונה של ציפורי בי"ז בתמוז. פי' במקום שעומדין שם יושבי קרנות שהוא מקום מפורסם, שהיה סובר רצו מתענין רצו אין מתענין. וביקש לעקור תשעה באב ולא הודו לו. פי' לא הודו לו על תשעה באב. אמ' לפניו ר' אבא בר זבדא ר' לא כך היה מעשה אלא כך היה מעשה, תשעה באב שחל להיות בשבת היה ודחינוהו לאחר שבת, ואמ' ר' הואיל ונדחה ידחה ולא הודו לו. קרי עליה טובים השנים מן האחד [קהלת ד']. ור' היכי נטע נטיעה בפורים, ודתני רב יוסף שמחה ומשתה ויום טוב, שמחה מלמד שאסור בהספד, ומשתה מלמד שאסור בתענית, יום טוב מלמד שאסור בעשיית מלאכה. ר' בר חמיסר הוה וכי נטע בארביסר הוה, ומי שרי והכת' במגילת תענית את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר יומי פורייא אינון דילא למיספד בהון, ואמ' רבא לא נצרכה אלא לאסור את של זה בזה ושל זה בזה, ואסי' רבה ברי' דרבה הספד ותענית קבילו עליהו מלאכה לא קבילו עליהו, דמעיקרא כת' [אסתר ט'] שמחה ומשתה ויום טוב, ולבסוף כת' [שם] שמחה ומשתה, ואילו יום טוב לא כת'. איני והא רב חזייה לההוא גבר' דהוה זרע כיתנא בפורייא ולטייה ולא צמח כיתניה. דברים המותרין ואחרים נהגו בו איסור הוה ואי אתה רשיי להתירן בפניהן, ובאתריה דר' לא נהוג.
חזקיה קרא מגילתא בטבריא בארביסר ובחמיסר דמספקא ליה אי מוקפת חומה מימות יהושע בן נון הוה אי לא, וכן רבסי קרא בהוצל מגילתא בארביסר ובחמיסר דמספקא ליה אי מוקפת חומה מימות יהושע בן נון אי לא. מהכא מוכח דכל עיר שאנו מסופקין עליה אם היתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון אם לאו שצריכין לקרות בי"ד ובט"ו, אבל מר רב משה גאון זצ"ל כתב דדווקא אותן כרכין הידועין שמוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בט"ו, אבל אותן שאינן ידועין קורין בי"ד, ואי אית דטעי בדחזקיה דקרי מגילתא בטבריא בי"ד ובט"ו משום דמספקא ליה משום דחד גיסא דשורא ימא כול'. ואינו נראה לי דהא דהדרינן למימר' הכי לאו למימרא דאילו הוה מספקא ליה אי הוות מוקפת חומה מימות יהושע בן נון אי לא ואי לא הוה עביד שפיר, אלא משום דאקשי' ליה אמאי מספקא ליה והא אשכחן דמוקפת חומה הואי, משום הכי הדרינן למימר הכי, אבל לעולם אי הוות מספקא ליה הוות ניחא לן, דהא רבסי בהוצל קרי ליה בי"ד ובט"ו, אלא משום דמספקא ליה אי הוות מוקפת חומה מימות יהושע בן נון אי לא.
<h2>דף ו:</h2>
מתני'. קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה קורין אותה באדר השיני, אין בין אדר הראשון לאדר השיני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים. הא לעניין פרשיו' זה וזה שוין. פי' לד' פרשיות הנקראות בחודש אדר, זה וזה שוין שגם בחדש אדר הראשון אם קראם יצא. מני מתני' לא תנא קמא ולא ר' אלעזר בר' יוסי ולא רבן שמעון בן גמליאל, מאי היא, דתניא קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה קורין אותה באדר השיני, ר' אלעז' ביר' יוסי אומר משום ר' זכריה בן הקצב (אומר) אין קורין אותה באדר השיני, שכל מצות שנוהגות בשיני נוהגות בראשון. רבן שמע' בן גמלי' או' משו' ר' יוסי קורין אותה באדר השיני, שכל מצות הנוהגות בשיני אין נוהגות בראשון, ושוין בהספד ובתענית שאסורין בזה ובזה. פי' בין בי"ד וט"ו דאדר השיני בין בי"ד וט"ו דאדר הראשון הן אסורין העיירות בי"ד והכרכין בט"ו, אבל לאסור את של זה בזה לא נאמ' אלא באדר שקורין בו את המגיל'. ומקשה רשב"ג היינו תנא קמא, אמ' רב פפא סדר פרשיות איכא ביניהו, דתנא קמא סבר לכתחילה בשיני ואי קרו בראשון קרו, לבד ממקרא מגילה דאע"ג דקרו בראשו' קרו בשני. ור' אלעזר ביר' יוסי סבר אף מקרא מגילה נמי לכתחילה בראשון. ורשב"ג סבר סדר פרשיו' נמי קורין בשיני אע"ג דקרו בראשון. מני מתני', אי תנא קמא דווקא מקרא מגילה ולא מתנות, ומתנית' תנן מקרא מגילה ומתנות לאביונים. ואי ר' אלעזר ביר' יוסי קשיא מקרא מגילה והוא הדין מתנות לאביונים דהא בהא תליא, ואיבעיתימ' לעולם רשב"ג היא מתני', והכי קתני אין בין י"ד דאדר הראשון לי"ד דאדר השיני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים, הא לעניין ספד ותענית זה וזה שוין, ואילו סדר פרשיות לא קא מיירי. פי' דלא מיירי בכל החדש אלא בי"ד בלבד. אמ' רב חייא בר אשי אמ' רב הל' כרשב"ג שאמ' משום ר' יוסי, שאף לעניין פרשיות הן חלוקין, ואם קראו אותן בראשון חוזרין וקורין אותן בשיני. מאי טע' דרשב"ג, דכת' [אסתר ט'] בכל שנה ושנה מה כל שנה ושנה (מה כל שנה ושנה) אדר הסמוך לניסן, השתא נמי אדר הסמוך לניסן, ולא אדר הסמוך לשבט, דמיסמך גאולה לגאולה עדיף.
<h2>דף ז.</h2>
תני רב יוסף ומשלוח מנות איש לרעהו שני מתנות לאדם אחד, ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני אביונים.
<h2>דף ז:</h2>
אמ' רבא חיי' איניש לאיבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. אמ' רבא סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא מאי טע' ימי משתה ושמחה כת'.
מתני'. אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד. הא לעניין מכשירי אוכל נפש זה וזה שוין, מתני' דלא כר' יהוד', דתנן אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד, ר' יהוד' אומר אף מכשירי אוכל נפש, מאי טע' דתנא קמא אמ' קרא [שמות י"ב] הוא לבדו יעשה לכם הוא ולא מכשירין. ור' יהודה אמ' (אמ') קרא לכם לכל צורכיכם. ותנא קמא הכת' לכם, ההוא לכם לכם ולא לגוים. ור' יהוד' נמי הא כת' הוא, כת' הוא וכת' לכם ולא קשיא, כאן במכשירין שאיפשר לעשותן מערב יום טוב, כאן במכשירין שאי איפשר לעשותן מערב יום טוב. פי' כגון סכין שנפגמה ביום טוב. וכבר איפסיקא היל' כר' יהוד' במסכת ביצה [כ"ח ע"א], (והכי) [והכא] נקטי' דין תורה ומוקמי' מתני' דלא כר' יהוד', ובפרק בתרא דביצה תנא איסורי שבות מדרבנן ותני בהו אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד, ומקשה עלה ממאי דתנן התם [ל"ז ע"א] משילין פירות דרך ארובה ביום טוב אבל לא בשבת, ומוקמינ' להא מתני' כבית שמי.
מתני'. אין בין שבת ליום הכיפורים אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בהיכרת. פי' זדון שבת בסקילה ביד בית דין, וזדון יום הכיפורים בידי שמים. הא לעניין תשלומין זה וזה שוין, מני ר' נחוניה בן הקנה היא, דתניא ר' נחוני' בן הקנה היה עושה את יום הכיפורי' כשבת לתשלומין, מה שבת מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין תנן התם, כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתן, שנ' [דברים כ"ה] ונקלה אחיך לעיניך משלקה הרי הוא אחיך, דברי ר' חנינ' בן גמלי'. ותנן אין בין שבת ליום הכיפורים, אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בהיכרת, ואם איתא דנפטרו מידי כריתן אידי ואידי בידי אדם הוא. אמ' רב נחמ' בר יצחק, הא מני ר' יצחק היא, דאמ' מלקות בחייבי כריתות ליכא, דתניא ר' יצחק אומ' כל חייבי כריתות בכלל היו, ולמה יצאת כרת באחותו לומר לך לכרת ניתנו ולא למלקות. רב אשי אמ' אפי' תימא רבנן, זה עיקר זדונו בידי אדם וזה עיקר זדונו בידי שמים.
<h2>דף ח.</h2>
מתני'. אין בין המודר הנאה מחבירו למודר הימנו מאכל, אלא דריסת הרגל וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש. פי' המודר הנאה מחברו אסור ליכנס ולדרוס בחצירו, והמודר מאכל מותר. וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש לגבי מודר הנאה אסור להשאיל לו, ולגבי מודר מאכל מותר. ודווקא שאין משכירין כיוצא בהן, אבל אם משכירין כיוצא בהן אסור להשאילו בחנם, שנמצא שמהנהו אותה פרוטה שהיה נותן בהן, ומאותה פרוטה יכול לקנות פירות ולוכל, דהכי תנן בנדרים [ל"ג ע"א] מקום שמשכירין כיוצא בהן אסור. ומקשה בגמרא דריסת הרגל הא לא קפדי אינשי. פי' ואינה חשובה הנאה אלא דבר שעושה לו מאהבתו ולא היה עושה כן לכל אדם, אבל הדריסה דלא קפיד לשום אדם גם למודר הנאה מותר. אמ' רב אדא בר אהבה הא מני ר' אליעזר היא, דתניא ר' אליעז' אומ' אפי' ויתור אסור במודר הנאה. פי' מה שרגיל החנווני לוותר למי שיקנה לו ממנו ולהוסיף לו דבר מועט, אסור לוותר למודר הנאה, אע"פ שאינו עושה מאהבתו, ולרבנן שרי כיון שלכל אדם הוא עושה כן.
מתני'. אין בין נדרים לנדבות, אלא שהנדרים חייבין באחריותן ונדבות אינן חייבין באחריותן. תנן התם אי זהו נדר אי זו היא נדבה, נדר האומ' הרי עלי עולה, נדבה האומ' הרי זו עולה, מה בין נדרים לנדבות, אלא שהנדרים חייב באחריותן ונדבות אינו חייב באחריותן.
מתני'. אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלש אלא קרבן. הא לעניין משכב ומושב וספירת שבעה זה וזה שוין. פי' שראה ב' ראיות אפי' ביום אחד הוקבע להיות זב לטמא משכב ומושב ולהיות טעון ז' נקיים לטהרתן, דאילו בראייה אחת הרי הוא כבעל קרי, ואינו מטמא אלא אוכלין ומשקין ואינו טמא אלא עד הערב, ואם ראה ב' ראיות ביום אחד, או בשני ימים רצופין הוא זב גמור ומטמא אדם וכלים כי הוא אב הטומאה וגם עושה משכב ומושב לטמא אדם ולטמא בגדים וצריך ז' נקיים, אבל אינו חייב להביא קרבן לאחר טהרתו. אבל אם ראה עוד ראייה שלישי' או באותו היום או ביום שלאחריו חייב להביא קרבן לכשיטהר ביום שמיני לספירתו שתי תורים או (ל)שני בני יונה.
מנהני מילי, דתניא ר' סימאי אומ' מנה הכת' שתים וקרא טמא, שלש וקרא טמא, הא כיצד שתים לטומאה ושלש אף לקרבן. פי' שני מקראות הן, מקרא אחד כת' [ויקרא ט"ו] כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הרי בשתי זיבות קראו טמא, וכת' [שם] קרא אחרינא וזאת תהיה טומאתו בזובו רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו טומאתו היא. מנה הכת' שלש וקרא טמא, ואם בשתים טמא שלש למה לי, אלא לאו ש"מ משתי ראיות לא הוי טמא אלא לעניין משכב ומושב וז' נקיים ככל חומר זב, אבל קרבן אינו חייב, ובג' ראיות הוא חייב להביא קרבן. תניא בפרק קמא דתוספת מגילה [הי"א], אין בין זב לזבה, אלא שהזב הוא טעון ביאת מים חיים וזבה אינה טעונה ביאת מים חיים, אין בין זבה לנידה אלא קרבן. מצאתי תשובה לרב פלטוי גאון בר אביי זצ"ל, וששאלתם נידה שטבלה בים עלתה לה טבילה אי לא. כך הראונו מן השמים, שנדה דאוריית' עולה לה טבילה בים, שהים כמקוה הוא ומקוה טובלין בו כל חייבי טבילות נידות ויולדות ומצורעין וטמאין בשרץ ונבילה ובעל קרי, חוץ מזב שנ' [ויקרא ט"ו] בו ורחץ בשרו במים חיים וטהר. ועכשיו כל נידות שבישראל ספק זבות הן, ואין עולה להן טבילה במקוה, אלא צריכות לטבול במים חיים, שכך שנינו [פרה פ"ח מ"ח] כל הימים כמקוה שנ' [בראשית א'] ולמקוה המים קרא ימים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הים הגדול כמקוה לא נאמר ימים אלא שיש בו מיני ימים הרבה, ר' יוסי או' כל הימים מטהרין בזוחלין ופסולין לזבים, ולמצורעין, ולקדש בהן מי חטאת, ומשנ' זו הלכה היא ששנויה כאן במסכת פרה [פ"ח], ושנויה נמי במסכת מקוות [פ"ה מ"ד] לומר שהלכה היא וכר' יוסי קיימלן, דקיימלן ר' מאיר ור' יהודה ור' יוסי הל' כר' יוסי [ערובין מ"ו ע"ב] שאמ' פסולין לזבין ולמצורעין וכל נידות ספק זבות הן. וזה הגאון לא ראה זו הברייתא, שאם היה רואה אותה לא היה מצריך מים חיים לזבה, דהא בפירוש תני דזבה אינה טעונה מים חיים, ועוד תני אין בין נידה לזבה אלא קרבן, וכי היכי דמיתני הכא במגילה הכי נמי מיתני בתוספתא דזבין [פ"ג ה"ה], והוצרך הדבר שהים כשר לטבילה ואפי' בזוחלין שלו, ולא בענן שיעמדו המים באשבורן כדין מקוה, אלא בזה דינו כמעין כר' יוסי דאמ' כל הימים מטהרין בזוחלין. ועיין בתשובותיי שהרביתי על זה דברים הרבה.
<h2>דף ח:</h2>
מתני'. אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה ותגלחת וציפרים. פי' שמצורע מוחלט שהוחלט באחד מסימני טומאה או בשיער לבן, או במחיה, או בפסיון צריך שיהא ראשו פרוע ובגדיו יהיו פרומים, אבל המצורע בימי הסגר אע"פ מטמא כל דבר כמצורע מוחלט אינו טעון פריעה ופרימה, ומצורע מוחלט נמי לכשיטהר שיעבור נגעו צריך לגלח שערו ולהביא שתי ציפרים כדכת' בקרא, אבל מצורע מוסגר אם נסתלק הנגע מעליו ונטהר או שעמד בו שני שבועות ולא נולד בו שום סימן טומאה שהוא טהור, אינו צריך לא תגלחת ולא צפרים. דייקי' בגמ' הא שילוח וטומאה זה וזה שוין. פי' כמו שמצינו שמצורע מוחלט בעי שילוח חוץ לג' מחנות, כך מצורע מוסגר נמי בימי הסגירו בעי שילוח שמסגירו חוץ לעיר, וכשם שהמצורע מטמא בביאה כל מה שיש בתוך הבית בין אדם בין כלים אע"פ שלא נגע בהן, כך מצורע מוסגר נמי מטמא בביאה.
מנהני מילי, אמ' רבא דאמ' קרא [ויקרא י"ג] והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע, מי שצרעתו תלויה בגופו, יצא זה שאין צרעתו תלויה בגופו אלא בימים. פי' מצורע מוחלט כל זמן שהנגע על גופו טמא ואינו טהור אלא כשיסתלק, אבל מצורע מוסגר אם עמד בו שני שבועות בלא סימן טומאה אע"פ שהנגע עמד בעיניו טהור. אמ' ליה אביי אלא מעתה דכת' [שם] כל ימי אשר הנגע בו יטמא בדד ישב, מי שצרעתו תלויה בגופו הוא דטעון שילוח, ושאין צרעתו תלויה בגופו אין טעון שילוח, והא אמרן דלענין שילוח זה וזה שוין. אמ' ליה ימי כל ימי לרבות מצורע מוסגר לשילוח. פי' בודאי כך הוה משמע מקרא למעוטיה אי לאו דאתא קרא ורבייה. ותגלחת וצפרים מאי טע' לא, אמ' אביי אמ' קרא [ויקרא י"ד] ויצא הכהן אל מחוץ למחנה וראה הכהן והנה נרפא [נגע] הצרעת מן הצרוע, מי שצרעתו תלויה ברפאות [יצא זה שאין צרעתו תלויה ברפואות] אלא בימים פי' גבי תגלחת וצפרים כת'.
מתני'. אין בין ספרים לתפילין ומזוזות. אלא שהספרים נכתבין בכל לשון ותפילין ומזוזות אין נכתבות אלא אשורית, רשב"ג אומ' אף ספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית. פי' ספרים זו תורה נביאים וכתובים, ואשורית הוא לשון הקודש. דייק בגמ' הא לעניין לתופרן בגידין ולטמ' את הידים זה וזה שוין. פי' הלכה למשה מסיני היא דתפילין נתפרין בגידין, ובספר תורה נחלקו במסכת מכות [י"א ע"א] בספר תורה שתפרו בפשתן, וסתם לן מתני' הכא כמאן דפסל.
<h2>דף ט:</h2>
אמ' ר' אבהו אמ' ר' יוחנ' הל' כרשב"ג, ואמ' ר' אבהו אמ' ר' יוחנ' מאי טעמ' דרשב"ג, דכת' [בראשית ט'] יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם, יפיותו של יפת ישכן באהלי שם. פי' ולשון יון הוא הלשון יפה שבבני יפת.
מתני'. אין בין כהן משוח למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות. אין בין כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה. פי' עד יאשיהו היו נמשחין כהנים גדולים בשמן המשחה, ומימות יאשיהו ואילך שנגנזה צלוחית שמן המשחה לא היה נעשה כהן גדול אלא בריבוי בגדים [הוריות י"ב ע"א] שלובש שמונה בגדים ודינן שוה לכל דבר, חוץ מפר כהן משיח הבא על כל המצות דכת' ביה [ויקרא ד'] אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם וגו', דווק' המשיח אבל המרובה בגדים דינו כהדיוט ומביא כשבה או שעירה. ואוקימנ' מתני' דלא כר' מאיר דתניא משיח אין לי אלא משיח מרובה בגדים מניין ת"ל המשיח. אין בין כהן משיח לכהן שעבר. פי' אם אירע טומאה לכהן גדול ביום הכיפורים ומינו כהן אחר תחתיו, לאחר שעבר יום הכיפו' הראשון חוזר לעבודתו ומשמש בכהן גדול, והשיני יקרא כהן שעבר. וקסבר תנא דידן שאין ביניהן אלא פר יום הכיפורים, שאי איפשר להביא שתים, וכן עשירית האיפה של מנחת חביתין שהיה מקריב כהן גדול ומחציתה בבקר ומחצית' בערב. ודייק תלמוד' הא לכל דבריהן זה וזה שוין. פי' שאם בא להקריב קרבן משמש בשמונה בגדים ככהן גדול, ולא פורע, ולא פורם, ומצווה על הבתולה, ומוזהר על האלמנה, ומקריב אונן, אתאן לר' מאיר דתניא אירע בו פסול בכהן גדול ושימש אחר תחתיו ראשון חוזר לעבודתו ושיני כל מצות כהונה גדולה עליו דברי ר' מאיר, ר' יוסי אומ' ראשון חוזר לעבודתו והשיני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט, לכהן גדול לא משום איבה לכהן הדיוט לא משום מעלין בקודש ולא מורידין. רישא רבנן וסיפא ר' מאיר. אמ' רב יוסף ר' היא ונסיב לה אליבא דתנאי.
מתני'. אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים, זה הכלל כל שהוא נידר ונידב קרב בבמה, וכל שאינו לא נידר ולא נידב אינו קרב בבמה. פי' בשעת היתר הבמות, ועוד כשחרבה שילה והיה המזבח בנוב וגבעון הותרו הבמות, והמזבח של משה קורא במה גדולה והבמה שעושה כל אחד בראש גגו קורא במה קטנה, ואין ביניהן אלא פסחים שקריבין בבמה גדולה ואינו רשיי להקריבו בבמה קטנה, והוא הדין נמי לכל קרבנות הציבור דהיינו תמידין ומוספין כדאמ' בגמ' פסחים ותו לא אלא אימא כעין פסחים, זה הכלל כל שהוא נידר ונידב דהיינו עולה ושלמים קרב בבמה, וכל שאינו לא נידר ולא נידב כגון חטאת ואשם וכל דבר הבא בחובה אינו קרב בבמה, ובפרק בתרא דזבחים [קי"ז ע"א] מפר' טע'.
מתני'. אין בין שילה לירושלם, אלא שבשילה אוכלין קדשים קלים ומעשר שיני בכל הרואה, ובירושלם לפנים מן החומה. וכאן וכאן קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים. קדושת שילה יש אחריה היתר קדושת ירושלם אין אחריה היתר. פיר' בשילה אוכלין קדשים קלים ומעשר שיני בכל מקום שיוכל לראות משם שילה, ובפרק בתרא דזבחים [קי"ח ע"א] מפר' טעמ'. קדושת שילה יש אחריה היתר, כשחרבה שילה ובאו לנוב וגבעון הותרו הבמות עד שבאו לירושלם כדאמ' בזבחים [קי"ט ע"א] כי לא באתם [דברים י"ב] עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה מנוחה זו שילה, נחלה זו ירושלם, ולמה קורא אותה מנוחה שנחו מלכבש, ולמה חלקן הכת' ליתן היתר בין זה לזה, אבל קדושת ירושל' אין אחריה היתר שקדושתה לעולם ואע"פ שחרבה אסור להקריב בבמה. ובגמ' מיתוקמ' כתנאי, ויש תנא שאומ' כשחרבה ירושלם הותרו הבמות, שקדושה ראשונה קידשה לשעתה בעוד ירושלם קיימת ולא קידשה לעתיד לבוא שמשחרבה בטלה קדושתה והותרו הבמות. עיין בהיל' יב בספר הלקט.
<h2>דף יד.</h2>
ת"ר ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שעמדו לישר' לא פחתו ולא הותירו על התורה אפי' אות אחת חוץ ממקרא מגילה. פי' לא הוסיפו תורה לישראל שיהו קורין בה. אבל הרבה דברים הוסיפו לאסור, כדאמ' [יבמות כ"א ע"א, שבת י"ד ע"ב] שלמה תיקן עירובין וידים (ושמות) [ושניות] לעריות, ומקרא מגילה נראה שהוסיפו על התורה שקבעו עליה' חובה בקריאתה, כמו שחייבין לקרות את התורה, שנ' [יהושע א'] והגית בו יומם ולילה. מאי דרוש אמ' ר' חייא בר אבא אמ' ר' יוח' אמ' ר' יהושע בן (לוי) קרחה מעבדות לחירות אמרו שירה, פי' אז ישיר משה והוקבעה בתורה לקרותה ממות לחיים לא כל שכן. אי הכי הלל נמי נימא. פי' כמו שאנו אומ' הלל בפסח נימא בפורים. אמ' ר' יצחק לפי שאין אומ' הלל על נס שבחוצה לארץ, פי' ההלל קורא שירה. מתקיף לה רב נחמן בר יצחק והא יציאת מצרים דנס שבחוצה לארץ הוה ואמרי' שירה. התם כדתניא עד שלא באו ישראל לארץ הוכשרו כל ארצות לומר שירה, משנכנסו לארץ לא הוכשרו לומר שירה, פי' ההלל. רב נחמן בר יצחק אמ' קריאתה זו היא הלילה. רבא אמ' מי דמי, התם [תהלים קי"ג] הללו עבדי י"י ולא עבדי פרעה, הכא הללו עבדי י"י ולא עבדי אחשורוש, אכתי עבדי אחשורוש אנן. פי' בא ליתן טעם למה לא קבעו לומר הלל בפורים, מפני שעדיין היו עבדי אחשורוש ולא יצאו לחירות.
<h2>דף טז:</h2>
אמ' ר' אבא דמן יפו עשרת בני המן ועשרת צריך לאומרן בנשימה אחת, פי' כל השמות של עשרת בני המן עם המילה של עשרת יאמר בנשימה אחת, מאי טע' כולהו בהדי הדדי נפוק נשמתיהו. אמ' ר' יונה אמ' ר' זירא ו' דויזתא צריך למימתחיה בזקיפא. פי' שיאריך בקריאתה. מאי טע' כולהו בחדא זקיפא אזדקיפו.
אמ' ר' חננא בר פפא דרש ר' שילא איש כפר תמרתא, כל השירות כולן נכתבות אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח. פי' אריח קורא כתב ולבינה קורא החלק, וכך הן נכתבות שירת הים ושירת דבורה. עשרת בני המן ומלכי כנען נכתבין אריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה. אמ' ר' אבהו לומר שלא תהא תקומה למפלתן. וקשיא לי שירת וידבר דוד נכתבת אריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה כבני המן ומלכי כנען. ויש לומר כי צריך הוא ליכתב אריח על גבי לבינה ושלא כדין אנו עושין, כמו שאנו עושין שלא כדין בסדרן של כתובים, דאמרי' בשילהי פרק השותפין [ב"ב י"ד ע"ב] ת"ר סידרן של כתובים רות ספר תילים איוב משלי קהלת שיר השירים קינות דניאל ומגילת אסתר ועזרא ודברי הימים. ואנו משנין הסדר הזה. דברי שלום ואמת, אמ' ר' תנחום אמ' רבסי ואמרי לה אמ' ר' חייא בר אבא אמ' רבסי, מלמד שהיא צריכה שירטוט כאמיתה של תורה. פי' כעיקר התורה שנקראת אמת דכת' [משלי כ"ג] אמת קנה ואל תמכור. ושרטוט התורה הוא הלכה למשה מסיני, וילפה מגילה מתורה מאמת אמת, עיין מה שכתבתי בהילכות מזוזה.
<h2>דף יז.</h2>
הקורא את המגילה למפרע לא יצא, קראה על פה קראה תרגום בכל לשון לא יצא, אבל קורין אותה ללעוזות בלעז והלעוז ששמע אשורית יצא. פי' לעוזות הוא כל לשון שאינו לשון הקודש. ולקמ' [י"ח ע"א] פריך והא אמרת בכל לשון לא יצא. והלעוז ששמע אשורית הוא לשון הקודש יצא, ואע"ג דלא ידע מאי קאמרי. למפרע לא יצא, מנהני מילי, אמ' רבא דאמ' קרא [אסתר ט'] והימים האלה נזכרים ונעשים, מה עשייה למפרע לא אף זכירה למפרע לא, פי' עשייה אי איפשר להקדים ט"ו לי"ד, אף זכירה שהיא הקריאה לא תהא למפרע.
מתני'. קראה סירוגין ומתנמנם יצא, היה כותבה דורשה ומגיהה אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא, היתה כתובה בסם בסיקרא בקומוס ובקלקנתוס על הנייר ועל הדפתרא לא יצא, עד שתהא כתובה אשורית על הספר ובדיו, פי' סירוגין פסקי פסקי, קורא מעט ושוהא קורא מעט ושוהא.
תנא וכן בהלל, וכן בקרית שמע, וכן בתפילה, הלל מנלן, אמ' רבה דכת' [תהלים קי"ג] ממזרח שמש ועד מבואו מהולל שם י"י, פי' כשם שהשמש זורח ושוקע כסדר ואינו משנה כך יהיה מהולל שם י"י כסדר. ורב יוסף אמ' [שם קי"ח] זה היום עשה י"י, פי' כסדר היום שלא ישתנו שעותיו.
<h2>דף יז:</h2>
קרית שמע מנלן, דכת' [דברים ו'] והיו הדברים האלה בהוייתן יהו, שלא יקרא למפרע. תפילה מנלן, דתניא שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות על הסדר לפני רבן גמל' ביבנה, דאמ' ר' ירמיה ואיתימ' ר' חייא בר אבא ואמרי לה במתניתא תנא מאה ועשרים זקנים ובהן כמה נביאים תיקנו ברכות על הסדר, פי' אלמא סדר יש להן כדיליף בגמ' מקראי, אבל בתורה אם קרא אדם למפרע יצא, והוא הדין נמי על פה דווקא במגילה אבל בתורה אם קרא על פה יצא, והכי תנן ביומא בפר' כהן גדול [ס"ח ע"ב] ובעשור שבחומש הפקודים קורהו על פה, ואע"ג דאמרי' [י"ח ע"ב] דברים שבכתב אי את רשאי לאומרן על פה הני מילי לכתחילה שמא יטעה אבל דיעבד יצא, אינמי אם גירסה יפה והיו ישרים אצלו שרי, ובמגילה אע"ג שישרים אצלו אסור כדר' מאיר דאמ' לקמן [י"ח ע"ב] שלא מצא מגילה לקרוא וכתבה על פה (וכתבה) [וקראה]. וגם בכל לשון נמי דווקא במגילה, אבל בתורה בכל לשון יצא, דהשתא בקרית שמע שרו רבנן כל שכן בכל התורה, ור' לא אסר אלא בקרית שמע דכת' והיו אבל בכל התורה כולה מודה. ותנא דמתני' לא תני לא יצא אלא במגילה משום דכת' ככתבה אבל בתורה יצא.
<h2>דף יח.</h2>
פיס'. קראה על פה, מנהני מילי, אמ' רבא אתיא זכירה זכירה, כת' הכא [אסתר ט'] והימים האלה נזכרים ונעשים, וכת' [שמות י"ז] כתוב זאת זכרון בספר, מה להלן בספר אף כאן בספר. קראה תרגום היכי דמי, אילימא שכתובה מקרא וקרי לה תרגום היינו על פה, אלא שכתובה תרגום וקרי לה תרגום. פי' והוא הדין בכל לשון, שהיתה כתובה בכל לשון וקרי לה באותו לשון, וזו ואין צריך לומר זו קתני. אבל קורין אותה ללעוזות בלעז, והא אמרת בכל לשון לא יצא, ואיתוקמ' מתנית' כבריית' דתניא קראה גפטית, עברית, עילמית, מדית, יוונית בכל לשון לא יצא, גיפטית לגפטיים, עברית לעבריים עילמית לעילמיים, מדית למדיים, יון ליוניים יצא, פי' אם כתבה בכל לשון וקראה בכל לשון למי שאין לשונו בכך, אע"פ שאין זה על פה לא יצא, והוא מה ששנינו קראה תרגום בכל לשון לא יצא, אבל אם קראה למי שלשונו בכך יצא, וזהו ששנינו אבל קורין אותה ללעוזות בלעז.
איתמר רב ושמואל דאמרי תרויהו לעז יווני לכל כשר, פי' והוא שתהא כתובה בלשון יווני שלא תהא קראה על פה. והא קתני יוונית ליוונים אבל יוונית לעבריים ולעילמיים לא, אינהו דאמור כרשב"ג, דתנן רשב"ג או' אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית. פי' אלמא רשב"ג היה פוסל כל הלשונות ולא היה מתיר אלא היווני שהיה עושה היווני כמו האשורי, וכי היכי דאמור רבנן שלשון אשורי לכל כשר כדתנן והלעוז ששמע אשורית יצא הם הכי נמי סבירא ליה לרשב"ג ביווני, משום הכי אמרי רב ושמואל היווני לכל כשר. ואשתכח השתא דפליגי רשב"ג ורבנן בתרתי פליגי, בשאר לשונות דרבנן מכשרי איש איש בכל לשון כדתנן אבל קורין ללעוזות בלעז, וכדתניא גפטית לגפטיים ועברית לעבריים יצא, ורשב"ג מחמיר בכל הלשונות ואמ' דלא היתירו ליכתב אלא יוונית בלחוד ולא בכל לשון, וכיון שהמגילה פסולה בכל לשון אם כתבה בכל לשון אינה ספר וגם הקריאה שקורא בכל לשון אינה חשובה קריאה כלל, ופליגי נמי ביווני דרבנן סברי יווני כשאר לשונות, ודווק' יוונית ליווניים, אבל יוונית לעבריים ולגפטיים לא יצא, ורשב"ג סבר יוונית לכל כשר כמו האשורית. ומקשה ונימא הל' כרשב"ג, אי אמ' הל' כרשב"ג הוה אמינא הני מילי בשאר ספרים דלא כת' בהו ככתבם וכזמנם, אבל מגילה דכת' בה ככתבם וכזמנם לא, קמ"ל. וכיון דרב ושמואל סברי דהל' כרשב"ג ובפרקין דלעיל [ט' ע"ב] נמי אמרי' אמ' ר' אבהו אמ' ר' יוחנ' הלכה כרשב"ג, ש"מ ליתנהו למתני', ולמתני' אם קראה ללעוזות בלעז לא יצא אך בלעז יוונית בלחוד בין ליווניים בין לכל אדם כרשב"ג, והוא שתהא כתובה בלש' יווני שלא יהא קראה על פה.
פיס'. והלעוז ששמע אשורי יצא, והא לא ידע מאי קאמרי, אמ' רבא מידי דהוה אנשים ועמי הארץ, מתקיף לה רבינא אטו האחשתרנים בני הרמכים מי קא ידעי' מאי קאמ', אלא מצות קריאה ופרסומי ניסא, הכי נמי מצות קריאה ופרסומי ניסא.
<h2>דף יח:</h2>
ת"ר קרא סירוגין יצא סירוסין לא יצא, פי' למפרע. ר' מונא אמ' משו' ר' יהוד' אף בסירוגין אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש, אמ' ליה אביי לרב יוסף, כדי לגמור את כולה מהיכא דקאי לסיפא, או דיל' מרישא לסיפא, אמ' ליה מסתברא מרישא לסיפא, דאם כן נתת דבריך לשיעורין. אמ' רב כהנא אמ' רב ירמיה בר אבא אמ' רב הל' כר' מונא, ושמואל אמ' אין הלכ' כר' מונא. ורב ביבי מתני איפכא, רב אמ' אין הלכה כר' מונא ושמואל אמ' הלכ' כר' מונא. אמ' רב יוסף נקוט דרב ביבי בידך, דשמעי ליה לשמואל דחייש ליחידאה. וקיימלן כרב ביבי וכרב דהיל' כוותיה באיסורי [בכורות מ"ט ע"ב], ועוד דקאי ר' יוחנ' כוותיה דאמרי' בפרק בתרא דראש השנה [ל"ד ע"ב] אמ' ר' יוח' שמע ט' תקיעות בתשע שעות ביום יצא.
ת"ר השמיט בה הסופר אותיות ופסוקין וקראן הקורא כמתורגמן יצא, פי' על פה. מיתיבי היו בה אותיות מטושטשות או מקורעות אם רישומן ניכר יצא ואם לאו לא יצא, ולטעמיך תיקשי מתני' דתנן קראה על פה לא יצא, אלא לא קשיא, הא בכולה הא במקצתה. ת"ר השמיט בה הקורא פסוק אחד לא יאמר אקרא את כולה ואחזור ואקרא אותו פסוק, אלא קורא מאותו פסוק ואילך. הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שקראו חציה, לא יאמר אקרא חציה עם הציבור ואחר כך אחזור ואקרא חציה ראשון, אלא קורא מתחילה ועד סוף. פיס'. מתנמנם יצא. היכי דמי מתנמנם, אמ' רב אשי נים ולא נים תיר ולא תיר, וקרו ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא, וכי מדכרו ליה מידכר. פיס'. היה כותבה דורשה ומגיהה אם כיון לבו יצא, ואם לאו לא יצא. היכי דמי אילימ' דקא מסדר פסוקא וכתיב, כי כיון לבו מאי הוי, על פה הוא, אלא דקא כתיב וקרי, מי יצא, והאמ' ר' חלבו אמ' רב חמא בר גוריא הלכה כדברי האומ' כולה. ואפי' למאן דאמ' מאיש יהודי צריכה שתהא כתובה כולה, אלא דקא מנחה מגילה קמיה וחזי פסוקא פסוקא וקרי וכתיב.
אמ' רבה בר בר חנה אמ' ר' יוחנן אסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב, פי' שמא יטעה ואחרי כן יעתיקו ממנה ויתרבו טעיות בבני אדם. מיתיבי אמ' ר' שמע' בן אלעזר, פעם אחת הלך ר' מאיר לעבר שנה בעסיא ולא מצא שם מגילה לקרוא וכתבה ר' מאיר מלבו וקראה וכתבה, שאני ר' מאיר דמקיים ביה [משלי ד'] ועפעפיך יישירו נגדך. אמ' ליה רמי בר ביבי לר' ירמיה מדיפתי, מאי דכת' ועפעפיך יישירו נגדך, אמ' ליה אילו דברי תורה שכת' בהו [משלי כ"ג] התעיף עיניך בו ואיננו מיושרין הן אצל ר' מאיר. רב חסדא אשכחיה לרב חננאל דהוה כתיב ספרים מלבו. אמ' ליה ראויה כל התורה כולה שתיכתב על ידך, אלא הרי אמרו אסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב, מדקאמ' ליה [כל התורה] ראויה מכלל דישרין הן אצלו כר' מאיר, והא ר' מאיר כתב, שעת הדחק שאני. אביי שרא לדבי (בי) רב הבו למיכתב תפילין ומזוזות שלא מן הכתב. כמאן, כי האי תנא דתניא, ר' מאיר אומ' משום רבינו תפילין ומזוזות נכתבות שלא מן הכתב מאי טע' מיגרס גריסן. פי' התפילין מפני שהן נקמעות לא בעו שירטוט.
פיס'. היתה כתובה בסס ובסיקרא כול', סס סמא. פי' זרנך הוא אאורפימנט בלע'. סיקרא אמ' רבה בר בר חנה סקרתא שמה. פי' צבע אדום שצובעין בו התריסין. קומוס קומא. פי' שרף האילן גומא בלע' ושרה אותה במים וכתב בה. [י"ט א'] קלקנתוס, אמ' רבה בר בר חנה חרתא דאושכפי. פירש המורה חרת שמו וצובעין ממנו מנעלים שחורים, והוא מן רתיחת העפצים ומערבין בו קלקנתוס והיא שחורה כדיו. ואינו נראה לי שזהו כשר ובזה נכתבין כן הספרים שבעולם, אלא קלקנתוס הוא ששורין במים ומשחיר המים וצובעין בו עורות והוא פסול, אבל רתיחת העפצים עם קלקנתוס הוא דיו יפה, עיין מה שכתבתי בפרק קמא דעירובין. דיפתרא מליח וקמיח ולא עפיץ. פי' הגוילין שהושמו בקמח ולא נתעפצו ולא חזו מפני שיכולין להזדייף [גיטין י"ט ע"א]. נייר מחקא. פי' אילו הניירין בארץ ישמעאל מבלאי בגדי' והן פסולין מפני שאינן בני קיימא שאם יפול עליהן מים נמסין. עד שתהא כתובה על הספר ובדיו. מנלן, אמ' רבה אתיא כתיבה כתיבה, כת' הכא [אסתר ט'] ותכתב אסתר המלכה, וכת' התם [ירמיה ל"ו] ויאמר להם מפיו יקרא אלי את הדברים האלה ואני כותב על הספר ובדיו, כך מצאתי כתוב בספרים וכך היא גירסא דייקא. ויש ספרים שכת' בהן עד שתהא כתובה אשורית [ומפרש בגמרא] דכת' ככתבם וכזמנ', והוא טעות, דהא תנן ברישא אבל קורא אותה ללעוזות בלעז. אלמא כשירה היא בכל לשון והכא תני אשורית בלחוד. ולא גרסי' אלא עד שתהא כתובה על הספר ובדיו, וקאי ארישא דתני היתה כתובה בסס ובסיקרא ועל הדפתרא ועל הנייר לא יצא. עד שתהא כתובה על הספר למעוטי נייר ודפתרא, דיו למעוטי סס וסיקרא, ואין לומר דלעולם בכל לשון כשיר' והאי דתני אשורית לאו על [לשון] אשורית קאמ' אלא על גופן של אותיות צריך שיהא אשורית, דהאי מנא ליה (מוכתבתם) [מכתבם], ואי דריש (וכתבתם) [וכתבם] ליבעי נמי לשון אשורית, אלא ודאי לא דריש ואם כן דבעי אשורית מנא ליה.
<h2>דף יט.</h2>
מתני'. בין עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר, אם עתיד לחזור במקומו קורא כמקומו ואם לאו קורא עמהן. פי' בן עיר שזמנו בי"ד שהלך לכרך שזמנו בט"ו, או בן כרך שהלך לעיר, אם עתיד לחזור למקומו כדבענן לפרושי, קור' כחובת מקומו ואם לאו קורא עמהם. אמ' רבה לא שנו אלא שעתיד לחזור למקומו בלילי י"ד, אבל אין עתיד לחזור למקומו בלילי י"ד קורא עמהן. פי' לא שנו דבן כרך שהלך לעיר ועתיד לחזור למקומו שקורא כחובת מקומו בט"ו ולא בי"ד, אלא שעתיד לחזור בלילי י"ד קודם עמוד השחר יצא מן העיר, הוא דקתני מתני' שאינו צריך לקרוא עמהן בלילי י"ד, ואע"פ שהוא עודנו שם הואיל וביום לא יהיה שם אין זה אפי' פרוז ליומו, אבל אם אינו עתי' לצאת משם בלילה דהשתא הוי פרוז לאותו יום, אע"פ שעתיד לחזור למחר ליום אחר נקרא פרוז וקורא עמהם בין בלילי י"ד בין ביום י"ד, והוא הדין לבן עיר שהלך לכרך, אם עתיד לחזור בליל ט"ו שלא יהיה שם ביום ט"ו לא הוי מוקף ליומו וקורא בי"ד כחובת מקומו ואע"פ שהוא בכרך, אבל אינו עתיד לחזור בלילי ט"ו, הוה ליה מוקף בן יומו, ואין צריך לקרוא בי"ד, וממתין וקורא עמהן, ואע"פ שדעתו לחזור לאחר זמן. אמ' רבה מנא אמינא לה, דכת' [אסתר ט'] על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות, מכדי כת' היהודים הפרזים, היושבי' בערי הפרזות למה לי, הקמ"ל דפרוז בן יומו קרוי פרוז. פי' אע"פ שאינו דר שם, לבד שישב שם יום אחד נקרא פרוז. אשכחן פרוז, מוקף מנלן, מדפרוז בן יומו נקרא פרוז, מוקף בן יומו נקרא מוקף. ואמ' רבה בן כפר שהלך לעיר בין כך [ו]בין (מ)כך קורא עמהן, פי' בן כפר שהקדים וקרא ביום הכניסה ואחר כך הלך לעיר והיה שם לילי י"ד, אפי' עתיד לחזור ולצאת משם קודם היום קורא עמהן בלילה כבני העיר, מאי טעמ' האי כבני העיר בעי דליקרי, ורבנן הוא דתקינו ליה ביום הכניסה, והני מילי כי איתיה בכפר, אבל כי איתיה בעיר כבני העיר בעי מיקרא.
מתני'. מהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובתו, ר' מאיר או' כולה, ר' יהוד' או' מאיש יהודה, ר' יוסי אומ' מאחר הדברים האלה. תניא ר' שמע' בן יוחי אומ' מבלילה ההוא. אמ' ר' יוח' וכולן מקר' אחד דרשו ותכתוב [אסתר ט'] אסתר המלכה את כל תוקף. מאן דאמ' כולה תוקפו של אחשורוש, ומאן דאמ' מאיש יהודי תוקפו של מרדכי, ומאן דאמ' מאחר הדברים האלה תוקפו של המן, ומאן דאמ' מבלילה ההוא תוקפו של נס. אמ' ר' חלבו אמ' רב חמא בר גוריא אמ' רב הל' כדברי האומ' כולה, ואפי' למאן דאמ' מאיש יהודי צריכה שתהא כתובה כולה, ואמ' ר' חלבו אמ' רב חמא בר גוריא אמ' רב מגילה נקראת ספר ונקראת איגרת, נקראת ספר שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה, ונקראת איגרת שאם הטיל בה שלשה חכי גידין כשירה, אמ' רב נחמ' בר יצחק ובלבד שיהו משולשין. אמ' רב יהודה אמ' שמואל הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא, פי' כל ספריהן היו כספרי תורות שלנו, והיינו טע' דלא יצא משום דליכא פרסומי ניסא דמיחזי כקורא בתורה. אמ' רבא לא שנו אלא דלא מחסרא ומייתרא אבל מחסרא ומייתרא לית לן בה, ולא אמרן אלא בציבור אבל ביחיד יצא. אמ' רבא בריה דר' חייא בר אבא אמ' ר' חייא בר אבא אמ' ר' יוח' שיור התפר הל' למשה מסיני, ומחו לה אמוחה, מאי טע' גזירה שמא יקרע, פי' אינו הל' למשה מסיני, אלא גזיר' חכמ' הוא שלא יקרע כשמהדקין אותו.
<h2>דף יט:</h2>
מתני'. הכל כשירין לקרוא את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן, ור' יהוד' מכשיר בקטן. פי' אע"פ שכל חרש שדיברו בו חכמ' שאינו שומע ולא מדבר, חרש במתני' בעל כורחין שמדבר ואינו שומע, שהרי הוא קורא, ואע"פ שהוא כפיקח לכל דבריו, כיון שאינו יכול להשמיע לאזנו מה שמוציא מפיו פליגי בה תנאי אי חשיבא קריאתו להוציא אחרים ידי חובתן. ואסיק' דג' מחלוקות בדבר, דגבי קרית שמע פליגי ר' יהודה ור' יוסי דתנן הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא ר' יהוד' אומ' לא יצא, ודווקא בדיעבד מכשיר ר' יהודה אבל לכתחילה לא, אבל לעצמו יקראנה הוא שאם יקראו לו אחרים הרי אינו לא שומע ולא מבין, ור' יוסי פוסל אפי' דיעבד, ור' מאיר מכשיר אפי' לכתחילה, דתניא ר' יהודה אומ' משום ר' אלעזר בן עזריה הקורא את שמע צריך שישמיע לאזנו שנ' שמע יש' השמע לאזניך מה שאתה מוצ[י]א מפיך, אמ' לו ר' מאיר כשהוא אומר [דברים ו'] אשר אנכי מצוך היום על לבבך אחר כוונת הלב הן הן הדברים. וכבר איפסי' היל' בפרק ב' דברכות [ט"ו ע"ב] כר' יהוד', אבל לגבי קטן אין הל' כמותו, דיחיד ורבים הלכ' כרבים, וכל מי שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן. תניא לא יברך אדם ברכת המזון בלבו ואם בירך יצא.
<h2>דף כ.</h2>
מתני'. אין קורין את המגילה ולא מלין ולא טובלין ולא מזין. וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד שתנץ החמה, וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר. אין קורין את המגילה מנלן, דכת' [אסתר ט'] והימים האלה נזכרים ונעשים ביום אין בלילה לא, נימא תיהוי תיובתיה דר' יהושע בן לוי, דאמ' ר' יהושע בן לוי חייב אדם לקרוא את המגילה בלילה ולשנותה ביום, כי קתני מתני' אדיום. ולא מלין, דכת' [ויקרא י"ב] וביום השמיני ימול בשר ערלתו. ולא טובלין ולא מזין, דכת' [במדבר י"ט] והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי ואיתקש טבילה להזאה דכת' בסיפיה דקרא ורחץ במים, והוא הדין לטבילת זב, וזבה, וטמא מת וכל חייבי טבילה שטבילתן ביום, חוץ מניד' ויולדת שטבילתה בלילה.
וכן שומרת יום כנגד יום, פי' שומרת יום תיקרא בי"א יום שבין נידה לנידה. דנידה דאוריית' בין שראתה פעם אחת בין אם ראתה כל שבעה ובערב פסקה טובלת לשמיני ומותרת לבעלה דכתיב [ויקרא ט"ו] שבעת ימים תהיה בנידתה, ואחר שהשלימו ז' ימי נידתה נכנסין אחד עשר שהם ימים הראויין לזיבות שאם תראה בהם ג' ימים רצופין היא זבה וצריכה ז' נקיים וביום השביעי טובלת ומותרת לבעלה, ואם תראה בהן יום אחד אינה אסור' אלא אותו יום ועוד שתשמור יום אחד כנגד יום זה שראתה בו, פי' אם לא ראתה לילי מחר עד הבקר טובלת ביום שיני ומותרת לבעלה בלילי שלישי, אם לא ראתה כל יום שיני, ואם ראתה עוד ביום שיני שומרת עוד יום אחד כנגד אלה השנים, אם לא תראה בליל שלישי בבקר טובלת ומותרת לבעלה, אם לא ראתה כל יום שלישי, וטובלת בלילי רביעי, ואם ראתה עוד בשלישי היא זבה גמורה וצריכה ז' נקיים, ואותה הטבילה שעושה שומרת יום כנגד יום או שומרת יום כנגד יומים צריכה שתהא ביום. ואמרי' מאי שנא שומרת יום כנגד יום מכל חייבי טבילות. פי' פשיט' ודאי שדינה כשאר כל חייבי טבילות שהן ביום מה ראה התנא לפרש אותה ולומר וכן שומרת יום כנגד יום וכול'. ומהדר סד"א תיהוי כראייה ראשנה של זב, וראייה ראשנה של זב איתקש לבעל קרי, דכת' [ויקרא ט"ו] זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע, מה בעל קרי טביל ביומיה האי נמי טביל ביומיה, והאי ביומיה לא מצי למיטבל דכת' [שם] יהיה לה בלילה מיהא תיעביד מקצת שימור ותטבול, קמ"ל כיון דבעיא ספירה ביומיה הואי. פי' זאת תורת הזב חדא זיבה כת' ביה והיינו ראייה ראשונה, ואשר תצא ממנו שכבת זרע, היינו בעל קרי, ובעל קרי טביל בו ביום דכת' [דברים כ"ג] והיה לפנות ערב ירחץ במים, וזב נמי בראייה ראשונ' טובל בו ביום, ושומרת בראייה ראשונה לא מציא למיטבל דכת' יהיה לה. ומיכן למדנו בסיפרא [פ' זבים פ"ח] שסופרת אחד לאחד שצריך ספירה קצת מיום המחרת, הוה אמינ' לילי יום המחרת יעלה למקצת ספירה ותטבול בלילה, קמ"ל כיון דבעיא ספירה כדנפקא לן מיהיה לה אין ספירה אלא ביום, דכת' וספרה לה שבעת ימים, וספירת יום כעין ספירת ז' לג' [ראיות] היא.
<h2>דף כ:</h2>
פיס'. וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר. מנהני מילי אמ' ר' זירא מהכא [נחמיה ד'] ואנחנו עשים במלאכ' חצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים, ואו' [שם] והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה, אבל חכמ' הצריכו הנץ החמה שלא יטעה האדם בין קודם עלות השחר לאחר עלות השחר. וראי' מקשין על מתני' דתנן בשילהי פרה [פי"ב מי"א], טבל האזוב ביום והזה ביום כשר, ביום והזה בלילה, בלילה והזה בלילה פסול, אבל הוא עצמו טובל בלילה ומזה ביום שאין מזין עד שתנץ החמה. פי' טבילת האזוב במים צריכה שתהיה גם היא ביום כמו ההזא' עצמה, אבל באדם לעצמו טובל בלילה ומזה ביום, ולא קפדי' אטבילתו שתהא ביום כמו ההזאה, אלא טובל בלילה כדי להיטהר מטומאת מת, וביום מזה, אלמא טמא מת היא כשירה בלילה, והיכי תנן הכא דאין טובלין אלא ביום. והכי נמי בפרק קמא דיומא [ו' ע"ב] ובשילהי מסכתא [פ"ח ע"א], הזב והזבה המצורע והמצורעת ובועל נידה וטמא מת טבילתן ביום נידה ויולדת טבילתן בלילה. ומתרצין מפי רבינו תם דשתי טבילות צריך הטמא מת, אחת לפני ההזאה ואחת לאחר ההזאה, אותה שלפני הזאה היא כשירה אפי' בלילה כדתנן בפרה, ואותה שלאחר הזאה אינה כשירה אלא ביום כדתנן הכא, והכי מוכח ממאי דתניא במסכ' פרה [תוספתא פי"ב ה"ב] ירד וטבל ועלה אם יש עליו שטף של מימי גשמים והזה הזאתו פסולה, ואם יש עליו משקה טופח והזה הזאתו כשירה, ר' יהוד' אומ' אם יש עליו משקה מרגליות פסולה. פי' המים שעליו מעכבין את הטופח של הזאה שלא תגע בבשרו, הילכך אם יש עליו שטף של מימי גשמים או משקה מרגליות לר' יהודה שהן טיפין עבות מעכבין את ההזאה אבל משקה טופח אינו מעכב את ההזאה. מיכן מוכיח דטבילה היא מקמי הזאה [ואחת אחר הזאה] דכת' [במדבר י"ט] וחטאו ביום (השמיני) [השביעי] וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב, ותניא בסיפרי [חקת] מפני שהייתי אומ' אם קדמה טבילה להזאה יצא, ת"ל וחטאו ביום השביעי ואחר כך וכבס בגדיו ורחץ במים, אלמ' בענן הזאה קודמת לטבילה אלא ודאי שתי טבילות הן. והכי משמע מדאמרי' בכריתות בפרק שיני [ט' ע"א] מה אבותיכם לא נכנסו בברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים, והרצאת דמים מפיק מויזרק משה על העם, וטבילה דגמירי אין הזאה בלא טבילה לפני', דהכי משמע מדנקט טבילה ברישא, ודווק' קתני, כמו מילה וטבילה, שאם הקדים טבילה למילה אינו כלום, כך מוכח ביבמות בפרק החולץ [מ"ז ע"ב] דקתני נתרפא מטבילין אותו מיד דשהויי מצוה לא משהינן, ואי טבילה לפני מילה מועלת יטבילוהו תחילה למה משהין המצוה עד שתתרפא. וזה התירוץ של רבינו תם אינו נראה לי כלל. שדבר זה שמצריך שתי טבילות לטמא מת לא נמצא כתוב לא במקרא ולא במשנה ולא בתלמוד ולא בשום מקום ומתוך דוחק המשנה נדחק לפרש כן. אבל נראה לי לתרץ דהאי דאמרי' כל חייבי טבילות טבילתן ביום לא בא למעט ליל הבא, אלא ליל שעבר, דומיא דנידה ויולדת דטבילת' בלילה דלא מיעט יום שמיני הבא אלא יום שביעי שעבר שלא תטבול הנידה ביום שביעי שלה ובלילה תהיה [מותרת] לבעלה, כמו שיכולה לעשות הזבה ביום שביעי שטובלת ביום ומשמשת בלילה, אלא ממתנת וטובלת בליל שמיני, ואם טבלה ביום שביעי לא עלתה לה טבילה, אבל מליל שמיני ואילך טובלת אפי' ביום, והם הכי נמי כל חייבי טבילות שטבילתן ביום מיעט ליל שעבר שאם נגע בשרץ או בנבילה בלילה או בכל הטמאות וטבל בלילה לא עלתה לו טבילה עד שיאיר היום אבל בליל הבא יכול לטבול, ומחר ימתין לתרומה עד שיעריב שמשו, וכן טמא מת בשביעי שלו אינו רשיי לטבול בליל שביעי עד שיאיר היום, אבל בליל שמיני יכול לטבול, ומאי דתני' בסיפרי שאם הקדים טבילה להזאה לא אמ' [אלא] בשטבל בזמנו ביום שביעי, שאע"פ שהאיר היום אינו יכול לטבול קודם שיזה, (אלא) [אבל] מיום שביעי ואילך שעבר זמנו בכל שעה שרוצה יכול לטבול, ואפי' קודם הזאה ואפילו בלילה, הילכך מאי דתנן במגילה לא מזין ולא טובלין אלא ביום מיירי כשטובל בזמנו ביום שביעי שאינה כשירה אלא ביום ולאחר הזאה. ומאי דתנן בפרה אבל לעצמו טובל בלילה ומזה ביום, מיירי מיום שביעי ואילך שטובל בלילה ומזה ביום, ואע"פ שקדמה טבילה להזאה אין בכך כלום, ועלה תניא ירד וטבל וכול' לאחר יום שביעי. ומאי דאמרי' בכריתות מילה וטבילה והרצאת דמים לאו דווקא, אלא מפני שבזמן הזה אין לנו אלא מילה וטבילה ולא הרצאת דמים סמך טבילה אצל המילה, תדע דלאו דווקא, דהא במתני' תנן לא טובלין ולא מזין, ובעל כורחין הך טבילה לאחר הזאה היא וקתני טובלין ברישא והדר מזין ש"מ לא קפיד תנא למיתנייה כסדר, אלא הא קשיא לי, מדקתני במסכת יומא בסיפיה [פ"ח ע"א] ובפ' קמא [ו' ע"א] כל חייבי טבילות טבילתן ביום נידה ויולדת טבילתן בלילה, אלמא לא הוציא מכללו אלא נידה ויולדת בלבד, אבל כולן טבילתן ביום ולא בליל טומאתו, ובעל קרי נמי טבילתו ביום, ואם ראה קרי בלילה וטבל בלילה לא עלתה לו טבילה עד שיטבול ביום, והכי נמי אמרי' התם [פר"ק דיומא] מפרישין כהן גדול דבענן למיפשט על בועל נידה אם טובל בליל שמיני כנידה או ביום שביעי כשאר חייבי טבילות, מיתיבי בעל קרי כמגע שרץ ובועל נידה כטמא מת מאי לאו לטבילה, ודחי לא לטומאתו, מדקאמ' מאי לאו לטבילה מכלל דקים ליה דבעל קרי טבילתו כמגע שרץ, ואם ראה קרי בלילה וטבל בלילה לא עלתה לו טבילה עד שיאיר היום, ובריש מסכת תמיד ובפ"ק דמסכת מידות תנן בג' מקומות הכהני' שומרין בבית המקדש בבית אבטינס, ובבית הניצוץ, ובבית המוקד, בית אבטינס, ובית הניצוץ היו עליות והרובין שומרי' שם, ובית המוקד כיפה ובית גדול היה שם ומוקף רובידין של אבן, וזקני בית אב ישינין שם ומפתחות העזרה היה בידן, ופירחי כהונה איש כסותו לארץ ולא היו ישינין בבגדי קודש אלא פושטין ומקפלין ומניחין אותן תחת ראשיהן ומתכסין בכסות עצמן, אירע קרי באחד מהן יוצא והולך לו במסיבה ההולכת תחת הבירה והנירות דולקין מיכן עד שהוא מגיע לבית הטבילה, ומדורה היתה שם ובית הכסא של כבוד וזה היה כבודו, מצאו נעול בידוע שיש שם אדם, מצאו פתוח בידוע שאין שם אדם, ירד וטבל עלה ונסתפג ונתחמם כנגד המדורה, בא וישב אצל אחיו הכהנים עד שהשערים נפתחין ויוצא והולך לו, אלמא מצאנו שבעל קרי טובל בלילה ולא הזקיקוהו להמתין עד הבקר ולטבול ביום. ויש לומר אע"פ שעיקר טבילת בעל קרי ביום ולא בלילה, אפי' הכי אם אירע לו קרי בלילה בבית המקדש במקו' שהיה שומר היה טובל אפי' בלילה לנקות עצמו מן הטיפות של זרע שלא תפול ותגע בשום דבר שבמקדש שהוא אב הטומאה, ולא היה יכול לצאת משם כל הלילה, ומכל מקום חוזר וטובל גם ביום שאותה הטבילה לא היתה אלא כדי לנקות את עצמו.
מתני'. כל היום כשר לקרוא את המגילה, ולקרוא את ההלל, ולתקיעת שופר, ולנטילת לולב, ולתפילת המוספין, ולמוספין, ולוידוי הפרים, ולוידוי מעשר, ולוידוי יום הכיפורים, לסמיכה, לשחיטה, לתנופה, להגשה, לקמיצה, להקטרה, למליקה, ולקבלה, ולהזאה, ולהשקיית סוטה, ולעריפת העגלה, ולטהר את המצורע. פי' אע"ג דזריזין מקדימין למצות כל היום הם כשירין לקרוא את המגילה דכת' [אסתר ט'] והימי' האלה נזכרים ונעשים. לקרוא את ההלל, אמ' רבה דכת' ביה [תהלים קי"ג] ממזרח שמש עד מבואו, רב יצחק בר אבדימי אמ' [תהלים קי"ח] זה היום עשה י"י. ולנטילת לולב, דכת' [ויקרא כ"ג] ולקחתם לכם ביום הראשון. ולתקיעת שופר, דכת' [במדבר כ"ט] יום תרועה יהי' לכם. ולתפילת המוספין ולמוספין, דתניא דבר יום ביומו [ויקרא כ"ג] מלמד שכל היום כשר למוספין, ותפילת המוספין כמוספין שויוה רבנן. ולוידוי הפרים. פי' הם פר כהן משיח ופר העלם דבר של ציבור שהיו מתודין עליהן מה שעשו, כדאמ' ביומא [ל"ו ע"ב] והתודה על חטאת עון חטאת, יליף כפרה כפרה מיום הכיפורים ואתי וידוי דידהו מוידוי דיום הכיפורים. ולוידוי מעשר, דכת' [דברים כ"ו] ואמרת לפני י"י אלהיך בערתי הקודש מן הבית וגו' וסמיך ליה היום הזה י"י אלהיך מצוך לעשות. ולוידוי יום הכיפורים, דתניא [ויקרא ט"ז] וכפר בעדו ובעד ביתו בכפרת דברים הכת' מדבר, דכת' [שם] כי ביום הזה יכפר עליכם. לסמיכה ולשחיטה, דכת' [שם] וסמך ושחט, ואיתקש סמיכה לשחיטה, וכת' בשחיט' [שם י"ט] ביום זבח(י)כם יאכל. לתנופה, דכתיב [שם כ"ג] ועשיתם ביום הניפכם את העומר. להגשה, דאיתקש לתנופה דכת' [במדבר ה'] ולקח הכהן מיד האשה וגו'. פי' הגשה היא שמגישין את המנחה לקרן מערבית דרומית של מזבח ושם היו קומצין אותה. לקמיצה ולהקטרה. פי' הקטרת הקומץ, דאילו הקטרת חלבים ואימורין כשרה כל הלילה כדתנן לקמ', והקטרת הקומץ הוי למנחה כזריקת דמים בזבח והן עבודות המעכבות את הקרבן. ומליקת העוף והזאת דמו וקבלת הדם בזבחים הן עבודות המעכבו' את הכפרה וכת' [ויקרא ז'] ביום צוותו להקריב את קרבניהם. להשקאת סוטה, אתיא תורה תורה, כת' [במדבר ה'] ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת, וכת' התם [דברים י"ז] על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר [וגו'] מה משפט ביום אף הכא נמי ביום. לעריפת העגלה, דאמרי דבי ר' ינאי כפרה כת' בה כקדשים. ולטהר את המצורע, דכת' [ויקרא י"ד] זאת תהיה תור' המצורע ביום טהרתו.
מתני'. כל הלילה כשר לקצירת העומר, ולהקטר חלבים ואיברים. זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום שמצותו בלילה כשר כל הלילה. קצירת העומר דאמ' מר קצירה וספירה בלילה והבאה ביום. במנחות [ס"ו ע"א] ילפי' להו מקראי, עיין בספר המכריע בערך כ"ט שאם לא ספר בלילה אין לו תקנה לספור ביום. הקטר חלבים ואיברים דכת' [ויקרא ו'] כל הלילה עד הבקר. זה הכלל שמצותו ביום כשר כל היום, לאייתויי מאי, לאייתויי סידור בזיכין וכר' יוסי, דתני' ר' יוסי אומ', אפי' סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית, אין בכך כלום, אלא מה אני מקיים תמיד שלא ילין שולחן בלא לחם, פי' בסידור בזיכין כת' [ויקרא כ"ד] ביום השבת יערכנו הכהן, והיה מסדר הלחם עם הבזיכין כדכת' [שם] ונתת על המערכת לבונה זכה, וזה הסידור כשר להיעשות כל היום, שאע"פ שסילק את המערכה של לחם הישנה בשחרית יכול לאחר סידור החדשה כל היום עד הערב, ואע"ג דכת' לחם הפנים לפני תמיד, האי תמיד שלא ילין השולחן בלא לחם, לאפוקי מדרבנן דדרשי תמיד ממש שיהא טפחו של מסדר החדשה כנגד טפחו של מסדר הישנה, כדתנן במנחות [צ"ט ע"ב] טפחו של זה בצד טפחו של זה, שנ' [שמות כ"ה] לפני תמיד. והאי דנקט לאייתויי סידור בזיכין, הוא הדין ללחם, אלא שהבזיכין עיקר האזכרה של לחם, נקט סידור בזיכין, וזה בלא זה לא היה מסדר. ודבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה, לאייתוי' אכילת פסחים ודלא כר' אלעזר בן עזרי', דתניא [שמות י"ב] ואכלו את הבשר בלילה הזה ר' אלעזר בן עזריה אומ' נאמ' כאן בלילה הזה ונאמ' להלן [שם] ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה, מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות.
<h2>דף כא.</h2>
הקורא עומד ויושב, קראה אחד קראוה שנים יצאו, מקום שנהגו לברך יברך ושלא לברך לא יברך. תנא מה שאין כן בתורה, כשאדם קורא בציבור. מנהני מילי דאמ' קרא [דברים ה'] ואתה פה עמד עמדי, ומשום כבוד ציבור עבדי' כמשה, אי נמי משום כבוד שכינה דכת' [תהלים פ"ב] אלהים נצב בעדת אל. אמ' רב יהודה מניין לרב שלא ישב על גבי מיטה וישנה לתלמידיו על גבי קרקע, שנ' ואתה פה עמד עמדי, כביכול שאף הקב"ה בעמידה. תניא בתוספתא דמגלה בפ' ב' [ה"ב] אמ' ר' שמע' בן אלעז' מעשה בר' מאיר שקראה בבית הכנסת של טבעין מיושב והיו בני הכנסת יושבין, כיון שנגמרה נתנה לאחר ובירך עליה. ואמרי' עלה בירושלמי [פ"ד ה"א] זה קורא וזה מברך ר' הונא בשם ר' ירמיה מיכן שהשומע כעונה.
מתני'. בשיני ובחמישי בשבת במנחה קורין שלשה אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן, ואין מפטירין בנביא, והפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה. בראשי חדשים ובמועד קורין ארבעה אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן, ואין מפטירין בנביא, והפותח והחותם בתורה מברך לפני' ולאחריה. זה הכלל כל שיש בו מוסף ואינו יום טוב קורין ארבעה, ביום טוב חמשה, ביום הכיפורים ששה, בשבת שבעה, אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהן ומפטירי' בנביא, והפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה. פי' בפרק מרובה [ב"ק פ"ב ע"א] אמרי' דעזרא תיקן להם שיהו קורין בשיני ובחמישי ובשבת במנחה, והכא אשמעי' דקורין שלשה כהן ולוי וישר' ואין מוסיפין עליהן מפני שהן ימי מלאכה, וגם מנחה בשבת היו מתקבצין לשמוע הדרשה של חכם, ומשום האי טע' נמי אין מפטירין, וגם בראשי חדשים ובמועד נמי איכא מלאכה האבידה, אבל ימים טובים יכול להוסיף עליהן וגם מפטירין בנביא כיון שאינן ימי מלאכה.
פיס'. ואין מפטירין בנביא, בפרק במה מדליקין [שבת כ"ד ע"א] אמרי', אמ' רב אחדבוי בר מתנה אמ' רב יום טוב שחל להיות בשבת המפטיר בנביא בשבת במנחה אין צריך להזכיר של יום טוב, שאלמלי שבת אין (יום טוב) נביא במנחה ביום טוב, אלמא היו מפטירין בשבת במנחה, והכא תנן אין מפטירין בנביא, וצריכין אנו לפרש כך, אין חייבין להפטיר אבל אם רצו להפטיר מפטירין, ומה שהיו מפטירין בשבת במנחה מנהג היא ולא חובה. עיין מה שכתבתי בערך ל"א בספר המכריע. והפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה, תנא הפותח מברך לפניה והחותם מבר' לאחריה, פי' הכהן מברך לפניה ולא לאחריה וישראל שלישי מברך לאחריה ולא לפניה, והאידנא דקא מברכי כולהו לפניה ולאחריה דתקינו רבנ' גזיר' משום הנכנסין ומשום היוצאין. פי' אם יכנס אדם בין כהן ללוי ולא ישמע שיברך הלוי אומ' מותר לקרוא בתור' בלא ברכה לפניה, והיוצא בין כהן ללוי או' אין ברכה לאחריה.
<h2>דף כא:</h2>
קראה אחד קראוה שנים יצאו, תנא מה שאין כן בתורה, דתרי קלי לא משתמעי. ת"ר בתורה אחד קורא ואחד מתרגם ובלבד שלא יהו שנים קורין או שנים מתרגמין, ובנבי' אחד קורא ושנים מתרגמין, ובלבד שלא יהו שנים קורין. בהלל ובמגילה אפי' עשרה קורין ועשרה מתרגמין, מאי טע' כיון דחביבא להו יהבי דעתיהו. פי' התרגום הוא להבין לנשי' ולעמי הארץ, הילכך תרגום של תורה כדי שיבינו המצות אין שנים מתרגמ' אבל תרגום דנביאים לא חיישינן. ומשמ' מהכא שהיו מתרגמין המגילה, וכיון שהיו מתרגמין מוכיח מיכן שלא היו עושין כמו שאנו עושין שלא לעמוד בסוף הפסוק ואינו מתחיל מקרא שלפניו, שאם כן יתבלבל המתרגם אם יקרא יותר מפסוק אחד לא ידע המתרגם מהיכן יתחיל לתרגם ואנה יסיים, אלא ודאי מוכיח שכך היו עושין, קורא פסוק אחד עד סופו ועומד עד שיתרגם, ועוד חוזר וקורא מפסוק אחד וזה יתרגם עד שישלימו כל המגילה כעניין זה, ואיני יודע למה נהגנו זה המנהג.
פיס'. מקום שנהגו לברך יברך וכול'. אמ' אביי לא שנו אלא לאחריה אבל לפניה מצוה לברך, דאמ' רב יהודה אמ' רב כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן. לפניה מאי מברך, רב ששת מקטרזיא איקלע לקמיה דרב אשי בריך על מקרא מגילה, ושעשה ניסים, ושהחיינו, לאחריה באתרא (דנגיהי) [דנהיגי] מאי מברך, בא"י אמ"ה האל הרב את ריבינו והדן את דינינו והנוקם את נקמתינו והנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשינו בא"י הנפרע לעמו ישראל מכל אויביהם. רבא אמ' האל המושיע. אמ' רב פפא הילכך נימרינהו לתרויהו.
הני שלשה כנגד מי, אמ' רבסי כנגד תורה נביאים וכתובים, ואמרי לה כנגד כהנים לוים וישר'. והא דתנא רב שימי מבירתא דשיחור אין פוחתין מי' פסוקין בבית הכנסת וידבר עולה מן המניין ואחרון קורא ארבעה, הני עשרה כנגד מי, אמ' ר' יהושע בן לוי כנגד עשרה בטלנין שבבית הכנסת, רב יוסף אמ' כנגד עשרת הדיברות שנאמרו לו למשה בסיני, ור' יוח' אמ' כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם. אמ' רבא ראשון שקרא ארבעה משובח, ותנן בשלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלשכה וכת' עליהן א'ב'ג' ותניא אמ' ר' יוסי למה כת' א'ב'ג' לידע אי זה מהן נתרמה ראשון ויקריב ממנה ראשון שמצוה בראשון. ואמצעי שקרא ארבעה משובח, דתניא [במדבר ח'] אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנירות שהיה מצדד פניהן כלפני נר מערבי, אמ' ר' נתן מלמד שאמצעי משובח, אחרון שקרא ארבעה משובח משו' דמעלין בקודש ולא מורידין. רב פפא איקלע לבי כנישתא דאבי גובר קרא ראשון ארבעה ושבחיה רב פפא.
פיס'. בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה. בעא מיניה עולא בר רב מרבה פרשת ראש חודש כיצד קורין אותה [במדבר כ"ח] צו את בני ישראל את קרבני לחמי דהויא תמני פסוקי היכי ליעביד, ליקרו תלתא תלתא פשו להו תרי ואין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקין, ליקרו ארבעה ארבע' וביום השבת הויא להו תרי ובראשי חדשיכם הויא להו חמשה, היכי ליעביד ליקרו תרי מיהא וחד מהך, אין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקין, ליקרו תרי מיהא ותלתא מהך פשו להו תרי ואין משיירין בפרשה פחות מג' פסוקין. ואסיק' רב אמ' דולג ושמואל אמ' פוסק. פי' דולג חוזר לאחוריו וקורא פסוק אחד ממה שקרא כבר, ושמואל אמ' פוסק שעושה הוא מפסוק אחד שנים. רב אמר דולג מאי טעמ' לא אמר פוסק, קסבר כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה. ושמואל אמ' פסקי' ליה, והאמ' ר' חנינא קרא צער גדול היה לי אצל ר' חנינה הגדול ולא התיר לי לפסוק אלא לתינוקות של בית רבן הואיל ולהתלמד עשויין, ושמואל התם טע' מאי משום דלא איפשר הכא נמי לא איפשר. ושמואל דאמ' פוסק מאי טע' לא אמ' דולג, גזירה משום הנכנסין ומשום היוצאין. פי' הנכנסין ששמעו השיני מתחיל מפסוק זה יאמרו לא קרא הראשון אלא שנים, וכן היוצאין שישמעו את הראשון שקרא ולא נשארו בפרשה אלא שנים אם הוא חמשה פסוקין יאמרו לא יקרא השיני אלא אותם שנים פסוקין. שלח ליה רבא בריה דרבה בר יוסף הילכת' מאי שלח ליה היל' דולג. פי' הלוי חוזר וקורא פסוק אחר ממה שקרא הכהן, שאם לא ידלג ויקרא גם הוא שלשה ישייר בפרשה ב' פסוקין ואין משיירין בפרשה פחות מג' פסוקין.
<h2>דף כב.</h2>
איבעיא להו תענית ציבור בכמה, ראש חודש ומועד הוא דאיכא קרבן מוסף אבל הכא דליכא קרבן מוסף לא, או דיל' התם נמי איכא מוסף תפילה. פי' ברכה יתירה דענינו. אי נמי תפילת נעילה שהיו מתפללין בתעניות כדמוכח בפרק שלשה פרקים [י"ז ע"א].
רב איקלע לבבל בתענית ציבור קם קרא בסיפרא פתח בריך, חתים ולא בריך. ואוקימ' רב בכהני קרא, ומשום הכי כי פתח בריך וכי חתם לא בריך כדתנן הפותח מברך לפניה והחותם מברך לאחריה, ואכתי לא תיקנו לברך כל אחד לפניה ולאחריה. נפול כל' עלמ' על אפיהו ורב לא נפל על אפיה, מאי טע', רצפה של אבנים הוות דתנן [ויקרא כ"ו] ואבן מסכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה, בארצכם אי אתה משתחוה אבל אתה משתחוה על אבנים שבמקד', כדעולא דאמ' עולא לא אסרה תורה אלא רצפה של אבנים בלבד, אי הכי מאי איריא רב כולהו נמי, קמיה דרב הוה, ואיבעיתימ' רב פישוט ידים ורגלים עביד וכדעולא דאמ' עולא לא אסרה תורה אלא פישוט ידים ורגלים, וליפול על אפיה ולא ליעביד פישוט ידים ורגלים לא משני ממנהגיה. אמ' רב חייא בריה דרב הונא חזינא ליה לאביי ורבא דהוו מצלו אצלויי, פי' לא היו נופלין על פניהם על רצפת אבנים כדרך אדם המשתחוה אלא נופלין ומטין על צידיהן. אמ' ר' אלעז' אין אדם חשוב רשיי ליפול על פניו אלא אם כן נענה כיהושע על פניו שנ' [יהושע ז'] ויאמר י"י אל יהושע למה זה אתה נופל על פניך. פי' יש לומר משום דמיחזי כיוהרא. ורב קרא בכהני דהא רב הונא קרא בכהני. ומקשה בשלמא רב הונא קרא בכהני דאפי' רבמי ורבסי כהני חשיבי דארץ ישראל מיכף כייפי ליה, אלא רב הא איכא שמואל דכהנא הוה, שמואל מיכף הוה כייף ליה לרב ורב הוא דעביד ליה כבוד, וכי עביד ליה כבוד בפניו שלא בפניו לא עביד ליה. ושמעי' מהכא דליכא למיקרי בכהני אלא אם כן הוא גדול הדור שאין כמותו אפי' בעיר אחרת, ואע"פ שאין כהן בעיר כמותו לא יקרא בכהני, שכך תיקנו חכמ' מפני דרכי שלום שיהא כהן קורא ראשון, ואע"פ שיש ישראל חכם ממנו, אך אם הוא מופלג בתורה דלא אתו לאינצויי ביה.
<h2>דף כב:</h2>
ת"ש זה הכלל כל יום שיש בו ביטול מלאכה לעם כגון תענית ציבור ותשעה באב קורין ג', ושאין בו ביטול מלאכה לעם כגון ראשי חדשים ומוע' קורין ד' ש"מ. פי' רוב תעניות ציבור מותרין בעשיית מלאכה, חוץ מתעניות אמצעיות ואחרונות של גשמים, ולא חילקו חכמים בתעניות, ותשעה באב נמי מותר בעשיית מלאכה ואינו אסור אלא משום מנהג מקום שנהגו שלא לעשות, וראש חודש (אין) [יש] בו ביטול מלאכה לעם, שהיו רגילין לשמוח ולעשות סעודות וממעטין במלאכתן, והכי כת' [שמואל א' כ'] במעשה דדוד ויהונתן אשר נסתרת שם ביום המעשה, מכלל דראש חודש לא הוי יום המעשה.
תניא חל להיות תשעה באב בשיני ובחמישי קורין שלשה ומפטיר אחד, פי' השלישי הוא המפטיר, בשלישי או ברביעי קורא אחד ומפטיר אחד, פי' כיון שאינן ימי קריאה דיי שיקרא אחד והוא המפטיר. ר' יוסי או' לעולם קורין שלשה ומפטיר אחד, וקיימלן כר' יוסי. פיס'. זה הכלל כול', לאייתויי מאי, סימנא בעלמ' קא יהיב, דלא תימ' יום טוב ומועד כהדדי נינהו, אלא נקוט האי כללא בידך, כל דטפי מילתא מחבריה טפי ליה גברא יתירא, בראשי חדשים ובמועד דאיכא מוסף ארבעה, יום טוב דאסיר בעשיית מלאכה חמשה, יום הכיפורים דענוש כרת ששה, שבת דענוש סקילה שבעה.
<h2>דף כג.</h2>
פיס'. ביום טוב חמשה כול'. ת"ר, ביום טוב מאחרין לבוא וממהרין לצאת, בשבת ממהרי' לבוא וממהרין לצאת, ביום הכיפורי' ממהרין לבוא ומאחרין לצאת. פי' ביום טוב מאחרין לבוא, מפני שרוצה לתקן סעודת יום טוב, וממהרין לצאת משום עונג יום טוב. ובשבת ממהרין שמוכן ועומד הוא, וממהרין לצאת משום עונג שבת, וביום הכיפורי' מאחרין לצאת משום שמוסיפין מחול על הקודש.
הני שלשה, ארבעה, חמשה, ששה, ושבעה כנגד מי, כנגד ברכת כהנים, שבפסוק ראשון שלש תיבות ושיני חמש ושלישי שבע. הני ששה דיום הכיפורים כנגד מי, כנגד ששה שעמדו מימינו שלעזרא וששה משמאלו, שנ' [נחמיה ח'] ויעמד עזרא הכהן על מגדל עץ אשר עשו לדבר וגו', משמאלו שבעה הוו, היינו זכריה היינו משולם, ואמאי קרי ליה משולם דמשלם עובדיה. פי' ורביעי הנוסף בראש חודש ובחולו של מועד משום קרבן מוסף.
ת"ר, הכל עולין למניין שבעה, אפי' אשה אפי' קטן, אבל אמרו חכמ' אשה לא תקרא בתורה משום כבוד ציבור. הכא משמע דדוקא לעניין שבעה דנפישי גברי עולה הקטן, אבל שלשה וארבעה לא, ממאי דתנן לקמן [כ"ד ע"א] קטן קורא בתור' דווקא להשלים לשבעה קאמ', ומה שסתמה המשנה פירשה בברייתא. אינמי יש לומר דלאו דווק' שבעה, אלא הכי קאמ' גם הקטן עולה מן המניין ואע"ג דלאו בר חיובא, ונקט לך שבעה והוא הדין לכולהו, וזהו ששנינו קטן קורא בתורה, וסיומא דברייתא איתה הכי, בפ"ג דתוספתא דמגילה [ה"ו] בני הכנסת שאין להם מי שקורא אחד עומד וקורא יושב, ועומד וקורא ויושב עד שבעה פעמים. ירושלמי [פ"ד ה"ג] ר' זעירא בשם ר' ירמיה העבד עולה לשבעה קריות. איבעי' להו מפטיר מהו שיעלה למניין שבעה, רב הונא ורב ירמיה בר אבא חד אמ' עולה, וחד אמ' אינו עולה, מאן דאמ' עולה הא קא קרי, ומאן דאמ' אינו עולה כדעולא, דאמ' עולה מפני מה אמרו המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחילה משום כבוד תורה, וכיון דמשום כבוד תורה הוא למניינא נמי לא סליק, והיל' אין מפטיר עולה למניין שבעה. עיין (בערך) [בספר] המכריע בערך ל"א.
<h2>דף כג:</h2>
מתני'. אין פורסין על שמע, ואין עוברין לפני התיבה, ואין נושאין את כפיהן, ואין קורין בתורה, ואין מפטירין בנביא, ואין עושין מעמד ומושב, ואין אומ' ברכת אבלים וחתנים, ואין מזמנין על (השם) [המזון בשם] פחות מעשרה, והקרקעות ואדם כיוצא בהן. פי' אין פורסין הוא אין מברכין, כמו כי הוא יברך הזבח [שמואל א' ט'] תרג' ארי הוא יפרוס על דיבחא, שאין או' הברכות שלפני קרית שמע פחות מעשרה, משום קדושה שיש ביוצר. ויש לומר פורסין לשון פרס, שהוא חצי, והיא ברכת יוצר אור, וקורין אותה פורסין מפני שהן שתים לפניה. מנהני מילי, אמ' ר' חייא בר אבא אמ' ר' יוח' דאמ' קרא [ויקרא כ"ב] ונקדשתי בתוך בני ישר', כל דבר שבקדושה לא יהיה פחות מי'. מאי משמע, דתני רבנאי אחוה דר' חייא בר אבא אתיא תוך תוך, כת' הכא בתוך בני ישר', וכת' [במדבר ט"ז] הבדלו מתוך העדה הזאת, מה להלן עשרה אף כאן עשרה.
ואין עושין מעמד ומושב. פי' כשהיו חוזרין מלקבור המת היו עושין לו שבעה מעמדות ומושבות כנגד שבעה הבלים שבקהלת, והיו אומ' להם עמדו יקרים עמדו, שבו יקרים שבו, והילכך לאו אורח ארעא בפחות מעשרה. ואין או' ברכת אבלים, מאי ברכת אבלים ברכת רחבה. שברחוב העיר היו מברין את האבל והיו שותין שם י' כוסות, כדמפ' בפרק קמא דכתובות [ח' ע"ב]. דאמ' ר' יצחק אמ' ר' יוחנ' מברכין ברכת אבלי' ואין אבלים מן המניין, מברכין ברכת חתנים בעשרה וחתנים מן המניין. פי' אבלים טרודי באבליהן ולא צייתי משום הכי אינן מן המניין, ברכת חתנים בעשרה וחתנים מן המניין דצייתי.
ואין מזמנין על המזון בשם בפחות מעשרה, מאי טע', כיון דבעו למימ' נברך אלהינו בציר מעשר' לאו אורח ארעא. והקרקעות תשעה וכהן. מנהני מילי, אמ' שמואל עשרה כהנים כתיבי בפרשה חד לגופיה וחד למעט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ואפי' תשעה יש' וחד כהן. פי' בפדיון קרקעות כתיבי ד' כהנים, וג' בערכין, וג' בבהמה. ואדם כיוצא בהן, אדם מי קא קדוש אמ' ר' אבהו באו' דמי עלי, דתניא האו' דמי עלי שמין אותו כעבד, ועבד איתקש לקרקעות דכת' [ויקרא כ"ה] והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחזה.
מתני'. הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקין, ולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד, ובנביא שלשה, ואם היו שלשתן שלש פרשיו' קורא אחד ואחד. מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה, ועד כמה הוא מדלג כדי שלא יפסוק התורגמן, פי' אל יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד שלא יתבלבל ובנביא אין חוששין אם יתבלבל ויכול לקרוא לו שלשה ביחד ואחרי כן יתרגם יחד, אך אם היו ג' פסוקין ג' פרשיות. לא יפחות מג' פסוקין, כנגד מי, אמ' ר' אסי כנגד כהנים ולוים ויש'. ירושל' [פ"ד ה"ה] בא בריה דר' חייא בר בא ור' חייא בשם ר' יוחנ' היה קורא בתורה ונשתתק זהו שעומד תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון, אין תימר מקום שפסק הראשנים נתברכו לפניהם ולא לאחריה' והאחרנים נתברכו לאחריהן ולא לפניהן, וכת' [תהלים י"ט] תורת י"י תמימה שתהא כולה תמימה. (תניא בתוספת מגילה [פ"ג הט"ז] בפ"ב דמגילה הפורס על שמע, והמברך על הפירות ועל המצות לא יענה אחר עצמו אמן הרי זה דרך הבורות). ואם היו שלשתן ג' פרשיות קורא אחד אחד כגון [ישעי' נ"ב] כי כה אמר י"י חנם נמכרתם וגו', כי כה אמר י"י מצרים ירד עמי בראשנה וגו', ועתה מה לי פה נאם י"י.
<h2>דף כד.</h2>
מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה, ורמינהי וקורא אחרי מות ואך בעשור, פי' משנה היא ביומ' [ס"ח ע"ב] גבי קריאת כהן גדול ביום הכיפורים, ויש כאן דילוג שאך בעשור היא בפרשת אמור אל הכהנים. ומסיק אביי לא קשיא כאן בעניין אחד כאן בשני עיניינות, וכדתניא מדלגין בתורה בעניין אחד ובנביא בשני עניינות כאן וכאן בכדי שלא יפסוק התורגמן. תניא אידך מדלגין בתורה בעניין אחד ובנביא בשתי עניינות, וכאן וכאן כדי שלא יפסוק התורגמן שאין כבוד לציבור שיעמדו בשתיקה, ואין מדלגין מנביא לנביא ובנביא של שנים עשר מדלגין, ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו.
מתני'. המפטיר בנביא הוא פורס את שמע והוא עובר לפני התיבה והוא נושא את כפיו, ואם היה קטן אביו או רבו עוברין על ידו, קטן קורא בתורה ומתרגם אבל אינו פורס על שמע ואינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו, פוחח פורס על שמע ומתרגם אבל אינו קורא בתורה ואינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו. סומא פורס על שמע ומתרגם, ר' יהוד' אומ' כל שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס על שמע. כהן שיש בידיו מומין לא ישא את כפיו. ר' יהוד' אומ' אף מי שהיו ידיו צבועות אסטס לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו. המפטיר בנביא הוא פורס על שמע, מאי טע', רב פפא אמ' משום כבוד, כיון שהוא ממציא עצמו לומ' הפטרה תיקנו לו זה הכבוד לפרוס על שמע ולעבור לפני התיבה, אם היה קטן שאינו ראוי להוציא ידי חובתו אביו או רבו עוברין על ידו. קטן קורא בתורה וגם ראוי לתרגם אבל אינו עובר לפני התיבה ואינו פורס על שמע דכל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבי' ידי חובתן. ואינו נושא את כפיו, שאין זה כבוד הציבור לברכם הקטן וגם אינו בר בינה. פוחח פורס על שמע ומתרגם. פוחח הוא שבגדיו קרועין ונראה בשרו ורגליו, ערום ויחף תרג' [ישעי' כ'] ערטילאי ופחח, והילכך אינו קורא בתורה ואינו עובר לפני התיבה משום כבוד התורה, ואינו נושא את כפיו משום כבוד ציבור.
פיס'. סומא פורס על שמע ומתרגם כול', אבל בספר אינו קורא אע"פ שיודעם בגירסא, משום דברים שבכתב אי אתה רשיי לאומרן על פה [גיטין ס' ע"ב]. מאי טע' דר' יהוד' מש' דלית ליה הנאה מן האור והיאך יברך יוצר אור, ורבנן אית ליה הנאה מיניה דאמ' ר' יוסי פעם אחת הייתי מהלך באישון לילה ואפילה וראיתי סומא ואבוקה בידו, אמרתי לו בני אבוקה זו למה, אמ' לי כל זמן שאבוקה זו בידי בני אדם רואין אותי ומצילין אותי מן הפחתי' ומן הקוצים.
<h2>דף כד:</h2>
בעא מיניה עולא בר רב מאביי קטן פוחח מהו שיקרא בתורה, אמ' ליה אביי ותיבעי לך ערום, ערום מאי טע' לא קא מיבעיא לך משום כבוד ציבור, הכא נמי משום כבוד ציבור, אע"פ שהוא קטן ואינו מוזהר בלא יראה בך ערות דבר [דברים כ"ג], משום כבוד ציבור אסור.
פיס'. כהן שיש בידיו מומין לא ישא את כפיו. פי' שאין זה כבוד הציבור לפרוש להם ידים בעלי מומין, אי נמי שהעם מסתכלין בו. תנא בפניו ידיו ורגליו כל מקום שמומו ניכר לרבים. תניא ידיו בוהקניות לא ישא את כפיו, עקומות ועקושות לא ישא את כפיו. תניא אין מורידין לפני התיבה לא אנשי חיפה, ולא אנשי בית שאן, ולא אנשי טיבעונין מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין. אמ' רב הונ' זבלגן שעיניו הן מדמיעות לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו, ואם היה דש בעירו מותר. אמ' ר' יוחנן סומא באחת מעיניו לא ישא את כפיו, אם היה דש בעירו מותר, ר' יהוד' אומ' אף מי שהיו ידיו צבועות אסטס ופואה לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו, ואמרי' בחגיגה [ט"ז ע"א] המסתכל בכהנים כשנושאין את כפיהם עיניו כהות לפי שהשכינה שורה בין ידיהן, שנ' [במדבר ו'] ושמו את שמי על בני ישר' ואני אברכם. ולא היא, התם אמרי' המסתכל בכהנים בזמן שבית המקדש קיים בשעה שעולין לדוכן ומברכין את העם בשם המפורש, והכי מפר' טע' בירושלמי [פ"ד ה"ח] אמ' ר' חבי כלום אמרו אין מסתכלין אלא מפני הסח הדעת. תנא אם רוב אנשי העיר מלאכתן בכך מותר.
מתני'. האומ' איני עובר לפני התיבה בצבועין אף בלבני' לא יעבור. בסנדל איני עובר אף ביחף לא יעבור. העושה תפילתו עגולה סכנה ואין בה מצוה, נתנה על מצחו או על פס ידו הרי זו דרך המינות. ציפה זהב ונתנה על בית יד אונקלי הרי זה דרך החיצונים. האו' איני עובר לפני התיבה כול' מאי טע', חיישי' שמא מינות נזרקה בו. פי' זו היא דרך הכומרין ללבוש לבנים ולעמוד יחיפין לפני מזבח טמא שלהן. העושה תפילתו עגולה סכנה, אמ' רב פפא דעבדינהו כי אמגוזא ושמא תיכנס על המוח במקום שהמוח רופס. ואין בה מצוה, דת"ר תפילין של ראש מרובעות הל' למשה מסיני. נתנה לתפיל' של ראש על מצחו ושל יד על פס ידו הרי זו דרך המינות שבוזין מדרשי החכמ' ומדרשין המקראות כמשמע' בין עיניך ממש ועל ידך ממש, וחכמ' למדו בגזירה שוה במנחות [ל"ז ע"ב] בין עיניך זה קדקד מקום שמוחו שלתינוק רופס. ועל ידך בגובה היד זו קיבורת, בראש הזרוע שתהא שומא כנגד הלב. ואם נתנה לתפילה של יד על בית אונקלו הרי זה דרך החיצונים, ההולכין אחרי שרירות לבם הרע חוץ מדעת חכמ' שדרשו [שם] לך לאות. ואם ציפה זהב, נמי משום דכת' [שמות י"ג] למען תהיה תורת י"י בפיך, ודרשו חכמ' [שבת כ"ח ע"ב] מן המותר בפיך שיהא הכל מבהמה טהורה.
<h2>דף כה.</h2>
מתני'. האומר יברכוך טובים הרי זו דרך [המינות] על קן ציפור יגיעו רחמיך ועל טוב יזכר שמך מודים מודים משתקין אותו. האומ' מזרעך לא תתן להעביר למלך, מזרעך לא תתן לאעברא בארמיותא, משתקין אותו בנזיפה. האומר יברכוך טובים. פי' טובים הן שביעים כדכת' [ירמיה מ"ד] ונשבע לחם ונהיה טובים, וזו היא דרך [המינים] שדורשין המקרא כמשמע [דברים ח'] ואכלת ושבעת וברכת, וחכמ' אומ' עד כזית ועד כביצה, [ברכות כ' ע"ב]. ועל קן ציפור יגיעו רחמיך, בשלמ' מודים ומודים משום דמיחזי כשתי רשויות, ועל טוב יזכר שמך על טוב אין על רע לא ותנן חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, אלא על קן ציפור יגיעו רחמיך מאי טעמ', פליגי בה תרי אמוראי במערבא ר' יוסי בר אבין ור' יוסי בר זבידא חד אמ' מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית, וחד אמ' מפני שעושה מידותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזירה. ופי' יגיעו הוא לשון הווה, כמו [איוב א'] ככה יעשה איוב. ההוא דנחת קמיה דרבה אמ' אתה חסתה על קן ציפור אתה חוס ורחם עלינו, אתה חסתה על אותו ואת בנו אתה חוס ורחם עלינו. אמ' רבה כמה ידע האי גברא לרצויי למריה, אמ' ליה אביי והא משתקין אותו תנן, ורבה לחדודי לאביי הוא דעבד.
ההוא דנחת קמיה דר' חנינה אמ' האל הגדול הגיבור והנורא האדיר החזק הודאי העיזוז האמיץ והאמת, אמ' ליה סיימתינהו לשבחיה דמרך, אנן הא תלת קמייתא אי לאו דכתבינהו משה באורייתא ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו לא הוה אמרי' להו, ואת שבחתיה כולי האי. משל למלך בשר ודם שיש לו אלף אלפים דינרי זהב והיו מקלסין אותו בשל כסף לא גנאי הוא לו. אמ' ר' זירא כל האומ' שמע שמע כאומר מודים מודים דמי. מיתיבי הקורא את שמע וכופלה הרי זה מגונה, מגונה הוא דהוי הא שתוקי לא משתקינן ליה. לא קשיא, הא דאמ' מילתא מילתא ותנייה הוי מגונה, הא דאמ' פסוקא פסוקא וכפליה משתקינן ליה. אמ' ליה רב פפא לאביי ודיל' מעיקרא לא כוין דעתיה, אמ' ליה חברותא כלפי שמיא, מחינא ליה במרזפתא דנפחי עד דמכוין דעתיה. ותשם את המקבת, מתר' ארזפתא [שופטים ד'].
פיס'. המכנה בעריות משתקין אותו. תני רב יוסף קלון אביו וקלון אמו. פי' מכנה בעריות ואו' לאו דווקא ערות אביו ואמו אמרה תורה, אלא בלש' כינוי אמרה תורה, ונקרא קלון אביו וקלון אמו ערוה שלא יגלה אדם קלונו וזילותו של אביו ואמו, ומשתקין אותו שעוקר דברי תורה ממשמעתו ומאימתתו ודורשן בהבלים. ומזרעך לא תתן להעביר למולך. תנא דבי ר' ישמעאל באו' ישראל הבא על הגויה והוליד בן לע"ז הכת' מדבר. פי' הדורש כך משתקין אותו בנזיפה, שעוקר הכת' ממשמעו ומעיקרו ומחייב כרת בבא על הגוייה במזיד וחטאת בשוגג ועושה תורה לעצמו.
מתני'. מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם, מעשה תמר נקרא ומתרגם. מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם והשיני נקרא ולא מתרג'. ברכת כהנים, מעשה דוד ואמנון נקראין ולא מיתרגמין. אין מפטירין במרכבה ור' יהוד' מתיר. ר' אליעזר אומ' אין מפטירין בהודע את ירושלם [יחזקאל ט"ז]. ת"ר יש נקראין ומיתרגמין, ויש נקראין ולא מיתרגמין, ויש לא נקראין ולא מיתרגמין, אילו נקראין ומתרגמ' מעשה בראשית נקרא ומיתרג' ולא אמרי' דיל' אתי לשיולי מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור. מעשה לוט ובנותיו נקרא ומיתרג', ולא חישינ' לכבודו דאברהם אבינו. מעשה תמר ויהודה נקרא ומתרג', דשבח הוא ליהודה דאודי. מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגמ', ולא חיישי' לכבודן דישר' כי היכי דתיהוי להו כפרה. קללות וברכות נקראין ומתרגמין, ולא חיישי' דיל' אתי למיעבד מיראה. מעשה אמנון ותמר נקראין ומתרגמ', ולא חיישי' לכבודו של דוד. מעשה אבשלום בפילגשי אביו נקראי' ומתר', ולא חיישי' לכבודו של דוד. מעשה פילגש בגבעה נקרא ומתרג', ולא חיישי' לכבודן של בני בנימן. הודע את ירוש' נקרא ומתרג', ולאפוקי מדר' אליעזר, דתניא מעשה באדם אחד שהיה קורא למעלה מר' אליעזר בהודע את ירושלם, אמ' לו עד שאתה בודק בתועבות ירושלם צא ובדוק בתועבות אמך, בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול.
<h2>דף כה:</h2>
ואילו נקראין ולא מיתרגמין, מעש' ראובן נקרא ולא מיתרגם, ומעשה ביר' חנניה בן גמליאל שהלך לבבל והיה חזן הכנסת קורא ויהי בשכן יש' בארץ ההיא וגו' [בראשית ל"ה] ואמ' לו למתורגמן אל תתרגם אלא אחרון ושיבחוהו חכמים. מעשה עגל השיני נקרא ולא מתרג', ואילו הן מעשה עגל השיני מן ויאמר משה [שמות ל"ב] עד וירא משה. תניא ר' שמע' בן אלעזר אומ' לעולם יהא אדם זהיר בתשובותיו שמתוך תשובה שהשיבו אהרן למשה פקרו המינין, שנ' [שם] ואשלכהו (בעץ) [באש] ויצא העגל הזה. ברכת כהנים נקרא ולא מתרגם, מאי טע' משו' דכת' [במדבר ו'] ישא. ואילו לא נקראין ולא מתרג' מעשה דוד ואמנון לא נקראין ולא מתרגמין ופליגא היא ברייתא אמתני', דתנן נקראין ולא מתרגמין, והאמרת מעשה תמר ואמנון נקראין ומתרג', לא קשיא הא דכת' אמנון בן דוד הא דכת' אמנון סתם, פי' ויאהביה אמנון בן דוד אינו נקרא בעבור כבוד דוד.
ת"ר כל המקראות שכתובין בתורה לגניי קורין אותו לשבח, ישגלנה [דברים כ"ח] ישכבנה. ישגלנה הוא שם גניי לבעילה. בעפלים בטחורים, עפלים שם נקב בית הרעי. חריונים [מ"ב ו'] הדביונים, חורי לשון הריעי, הדביונים הוא הזב מן היונים בלש' כינוי. לאכל את חוריהם ולשתות את מימי שיניהם, [שם י"ח] לאכל את צואתם ולשתות את מימי רגליהן, שיניהם הן שיני הכרכשתא והוא לשון גנאי. וישימהו למחראות [שם י'] למוצאות ר' יהושע בן קרחה או' למחראות כשמה מפני שגניי הוא לע"ז, וכל ליצנותא אסירא בר מליצנותא דע"ז דשריא. אמ' רב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בריה דרב איקא, שרי ליה לבר ישראל למימר לגוי, שקלה לע"ז דיליה ואנחה בשין ותיו דיליה. לשו' [ישעיה כ'] חשופי שת ערות מצרים. אמ' רב אשי הא מאן דסני שומעניה שרי ליה לבזוייה בג' וש' גייפא שטיא.
בני העיר שמכרו רחובה שלעיר לוקחין בדמיו בית הכנסת, בית הכנסת לוקחין תיבה, תיבה לוקחין מטפחות, מטפחות לוקחין ספרים, ספרים לוקחין תורה. אבל אם מכרו תורה לא יקחו ספרים, ספרים לא יקחו מטפחות, מטפחות לא יקחו תיבה, תיבה לא יקחו בית הכנסת, בית הכנסת לא יקחו את הרחוב וכן במותריהן. פי' משום מעלין בקודש ולא מורידין, וספרים הם נביאים וכתובים. אמ' רבה בר בר חנה אמ' ר' יוחנ' זו דברי ר' מנחם בר יוסי סתומתאה, אבל חכמי' אומ' הרחוב אין בו משום קדושה. ובתוס' דמגילה [פ"ב ה"ז] תני לה בהדיא בשם ר' מנחם ביר' יוסי סתומתאה, ונקרא סתומתאה שהרבה משניות נסתמו על שמו. ור' מנחם ביר' יוסי מאי טע' הואיל והעם מתפללין בו בתעניות, פי' כדתנן בתעניות [ט"ו ע"א] שהיו מוציאין את התיבה לרחובה שלעיר בתעניות אחרונות, ורבנן ההוא אקראי בעלמא.
<h2>דף כו.</h2>
בית הכנסת לוקחין תיבה, אמ' ר' שמואל בר נחמני אמ' ר' יוחנן לא שנו אלא בית הכנסת שלכפרים, אבל שלכרכין כיון דמעלמ' קאתו לה הויא לה דרבים ולא מצו מזבני לה, שאין כל בני העיר בלבד בעליה. אמ' רבא לא שנו אלא שלא מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר, אבל מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אפי' למישתי ביה שיכרא שפיר דמי, פי', מה שאמר ר' שמואל בר נחמני דשלכרכין לא מצו מזבני ליה, דווקא אם לא מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר, אבל אם מכרו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר הרי הוא מכור ויצא מקדושתו, אפי' למישתי ביה שיכרא, שכמו שכולן בנו אותו כך הסכימו כולן למוכרו.
<h2>דף כו:</h2>
רבינא הוה ליה ההוא תילא דבי כנישתא בארעיה וקא בעי למיזרעיה, אתא לקמיה דרב אשי, אמ' ליה זיל זבניה משבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר וזרעיה, פי' ההוא תילא מכנסת דרבים הוה. רמי בר אבא הוה בני בי כנישתא הואי בי כנישתא עתיקא בארעיה, בעא למיסתריה ולאייתויי כשורי מינה ולעיולי בהא, והא קא מיבעיא ליה הא דאמ' רב חסדא לא ניסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי משום פשיעותא, כי האי גוונא מאי, או דיל' חיישינן משום פדיון שבויים דיל' מתרמי וזבינו להאי חדתא, אתא לקמיה דרב פפא ואסר ליה, לקמיה דרב הונא בר תחליפ' ואסר ליה. אמ' רבא האי בי כנישתא חלופה וזבונה שרי, משכונה אסיר, מאי טע' בקדושתיה קאי וקא משתמשי בקדושה. ליבני נמי חלופינהו וזבונינהו שרי, אוזופינהו אסיר, מאי טע' דלא מיתחלא קדושתיהו, והני מילי בעתיקא אבל בחדתא לית לן בה, ואפי' למאן דאמ' הזמנה מילתא היא, הני מילי האורג בגד למת דחזי לאשתמושי ביה, אבל הני כטווי לאריג דמי וליכא למאן דאמ' הזמנה מילתא היא בכי האי גוונא. מתנה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אסר וחד שרי, מאן דאסר אמ' במאי תיפקע קדושתה, ומאן דשרי אמ' אי לאו דהוי ליה הנאה מיניה לא הוו יהבי ליה מתנה והויא ליה מתנה כזביני.
ת"ר תשמישי מצוה נזרקין, תשמישי קדושה נגנזין, ואילו הן תשמישי מצוה סוכה, ולולב, ושופר, וציצית. ואילו הן תשמישי קדושה דלוסקמי ספרים, תפילין, ומזוזות, ותיק של ספר תורה, ונרתיק של תפילין, ורצועותיהן. אמ' רבא מריש הוה אמינא הני כורסיא תשמיש דתשמיש הוא, כיון דחזינא דמותבי ספר תורה עילויה אמינ' תשמיש קדושה היא. פי' כמין בימה היא של עץ, ופורשין עליה מפה ואחר כך נותנין עליה ספר תורה, ופעמים שנותנין עליה ספר תורה בלי מפה. ואמ' רבא מריש הוה אמינא האי פריסא תשמיש דתשמיש הוא, כיון דחזינא דעייפי ליה ומנח ספר תורה עילויה אמינא תשמיש קדושה היא. פי' יריעה שפורשין לפני התיבה. וא' רבא האי תיבותא דאירפט מיעבדא תיבותא זוטרתי שרי דרגא לכורסיא אסור. פי' התיבה שנשברה יעשה ממנה תיבה קטנה ולא יעשה ממנה כורסיא היא בימה שמושיבין עליה ספר תורה, ומן הכורסיא שנשברה יעשו בימה קטנה ואל יעשה ממנה מעלות שעולין לה לכורסיא שמעלין בקודש ולא מורידין. האי פריסותא דבלאי ליעבדיה פריסא זוטא אי נמי כסותא לסיפרא שרי לחומשין אסור, פי' כל ספר וספר שלתורה יקרא חומש ויותר קדושה יש לספר תורה שלם ממה שיש לחומשין. ואמ' רבא הני זבילי דחומשי וקמטרי דספרי תשמישי קדושה נינהו ונגנזין. פשיט', מהו דתימ' הני לאו לכבוד אלא לנטורי בעלמ' הוא דעבידי וכאידרונא דמיין קמ"ל. פי' זבילי דחומשי הן כעין דלוסקמאות וחמתות של עור שמכניסין אותן שם וקמטרי הם ארגזים, לאשר על המלתחה [מ"ב י'] תרג' דעל קמטריא, והוה אמינא כחדר הבית שמצניעין בו ספרים דמו, והני כיון דלא עבידי לכבוד אלא לנטירותא קמ"ל.
ההיא כנישתא דרומאי דהוה פתיח לה פיתחא להך אידרונא דהוה מנח ביה מיתא, בעו כהני למיעל להתם, אתו אמרו ליה לרבא, אמ' להו דלו תיבותא להתם ואותיבה אבבא דהוה ליה כלי העשוי לנחת ואינו מקבל טומאה וחוצץ בפני הטומאה. אמרו ליה רבנן והא זמנין דמטלטלי ליה כי מנח סיפרא בגוה והוה ליה כלי מטלטל מלא וריקם, אמ' ליה אי הכי אסיר. פי' מדרומא באו ונתיישבו שם ובנו שם בית הכנסת, והיה לו פתח פתוח לחדר אחד שהיה המת מונח שם וטומאה עוברת מבית לבית דרך הפתח ולא היו הכהנים רשאין ליכנס בכנסת, ואמ' להו רבא תשימו התיבה עם הספרים כנגד אותו הפתח ויסתמו אותו שלא ישאר שם חלל פותח טפח, והתיבה היא כלי העשוי לנחת שאינה מיטלטלת, וקיימלן כל כלי עץ העשוי לנחת שאינו מטלטל מלא וריקם אינו מקבל טומאה, דאיתקש כלי עץ לשק והשק מיטלטל מלא וריקם, וכשאמרו לו תלמידיו פעמים שמטלטלין כל התיבה עם הספרים שבתוכה להצניעה בבית המשתמר אם יפחדו מן הגנבים, ואינמי בתעניות שניות כדתנן [תענית ט"ו ע"א] מוצאין את התבה לרחובה של עיר, אסר להם דבת קבולי טומאה היא ולא חייצא.
אמ' מר זוטרא ש"מ מדרב ששת מטפחות ספרים שבלו עושין תכריכין למת מצוה וזו היא גניזתן. אמ' רבא ספר תורה שבלה גונזין אותה אצל תלמיד חכם ואפי' שונה הלכות, ואמ' רב אחא ובכלי חרש שנ' [ירמיה ל"ב] ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים. פי' גונזין אותו בתוך קברו, וזהו כבודו של ספר להיות גנוז אצל תלמיד חכם אע"פ שאינו שונה אלא הלכות כגון משניות וברייתות ולא שימש תלמידי חכמי' ללמוד תלמוד, ובכלי חרש משימין אותו ולא נטמיננו בעפר לאבדו בידים, אלא עומד בכלי חרש וכלה שם מאיליו.
אמ' רב פפי משמ' דרבא מבי כנישתא לבי רבנן שרי, מבי רבנן לבי כנישתא אסיר, ורב פפא משמיה דרבא [מתני איפכא א"ר אחא] כותיה דרב (פפא) [פפי] מסתברא, דאמ' ר' יהושע בן לוי בית הכנסת מותר לעשותו בית המדרש ש"מ.
<h2>דף כז.</h2>
איבעיא להו מהו למכור ספר תורה ישן ליקח בו חדש, כיון דלא מעלי ליה אסיר, או דילמא כיון דליכא לעלויי שפיר דמי. ת"ש אבל מכרו תורה לא יקחו ספרים, ספרים הוא דלא, אבל תורה בתורה שפיר דמי, מתני' דיעבד אנן כי קא מיבעיא לן לכתחילה. פי' מתני' קתני מכרו, וכיון שכבר מכרו מה יקחו אם לא יקחו תורה, ואכתי למכור לכתחילה קא מיבעיא לן. ת"ש גוללין ספר תורה במטפחות חומשין, וחומשין במטפחות נביאים וכתובים, אבל לא נביאים וכתובים במטפחות חומשין, ולא חומשין במטפחות ספר תורה, קתני מיהת גוללין ספר תורה במטפחות חומשין במטפחות חומשין אין, במטפחות ספר תורה לא, אימ' סיפא, ולא חומשין במטפחות ספר תורה, הא תורה בתורה שפיר דמי, אלא מיהא ליכא למישמע מינה. ת"ש מניחין תורה על גבי תורה, ותורה על גבי חומשין, וחומשין על גבי נביאים וכתובים, אבל לא נביאים וכתובים על גבי חומשין ולא חומשין על גבי ספר תורה, קתני מיהת מניחין תורה על גבי תורה, הנחה קאמרת, הנחה שאני דלא איפשר, דאי לא תימא הכי מיכרך סיפרא היכי כרכינן, הא קא יתיב דפא אחבריה, אלא כיון דלא איפשר שפיר דמי, והכא נמי כיון דאשתרי אשתרי. ת"ש דאמ' רבה בר בר חנה אמ' ר' יוחנ' משום רשב"ג אין מוכרין ספר תורה אפי' ישן ליקח בו חדש, התם משום פשיעותא, אנן הכי קא מיבעיא לן דכתיב ומנח לאיפרוקי מאי, ת"ש דאמ' ר' יוחנן משמיה דר' מאיר אין מוכרין ספר תורה אלא ללמוד תורה ולישא אשה, ש"מ תורה בתורה שפיר דמי, דילמ' שאני תלמוד תורה דאמ' מר גדול תלמוד תורה שהתלמוד מביא לידי מעשה, אשה נמי דכת' [ישעי' מ"ח] לא תהו בראה לשבת יצרה, אבל תורה בתורה לא. וכל הני דחייתא נינהו, ונראין הדברי' שמותר למכור ספר תורה ישן ליקח בו חדש. ת"ר לא ימכור אדם ספר תורה שאינו צריך לו, יותר על כן אמ' רשב"ג אפי' אין לו מה יאכל ומכר ספר תורה או בתו אינו רואה סימן ברכה לעולם, אע"פ שהרשתו תורה למכור בתו, אין לו לזלזל בבניו, והילכך אינו רואה סימן ברכה באותן הדמים.
פיס'. וכן במותריהן. אמ' רבה לא שנו אלא שמכרו והותירו, אבל גבו והותירו מותר שעדיין לא נכנסו הדמים בקדושה, ובד"א שמכרו והותירו שאסור אלא שלא התנו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר, אבל התנו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר לעשות מן המותר רצונם אפי' לדכסוסיא מותר, מאי דכסוסיא אמ' רב ששת פרשא דמתא. פי' רוכב סוסיא שמשכירין אותו בני העיר לסבב העיר אם היא צריכא כלום או שלא יבוא גייס עליה, או לשלוח שליחות למושל העיר והוא מזומן להם תדיר.
אמ' רבה בר בר חנה אמ' ר' יוחנ' בני העיר שהלכו לעיר אחרת ופסקו עליהן צדקה נותנים, וכשבאין מביאין אותה עמהן ומפרנסין בה עניי עירם שלא יחשדו אותן בפוסקין ואינן נותנין. תניא נמי הכי בני העיר שהלכו לעיר אחרת ופסקו עליהן צדקה נותנין, וכשהן באין מביאין אותה עמהן ומפרנסין בהן עניי עירם, ויחיד שהלך לעיר אחרת ופוסקין עליו צדקה ינתן לעניי אותה העיר. רב הונא גזר תעניתא על לגביה רב חנא בר חנילאי וכל בני מתיה רמו עליהו צדקה יהוב, כי בעו למיהדר אמרו ליה ליתבה לן מר וניזיל וניפרניס בה עניי מאתין, אמ' להו תנינ' בד"א כשאין שם חבר עיר אבל יש שם חבר עיר תינתן לחבר עיר, פי' תלמיד חכם המתעסק בצורכי ציבור.
<h2>דף כז:</h2>
מתני'. אין מוכרין משל רבים ליחיד מפני שמורידין אותו מקדושתו דברי ר' מאיר, אמרו לו אם כן אף לא מעיר גדולה לעיר קטנה. אין מוכרין בית הכנסת אלא על תניי אימתי שירצו יחזירוהו דברי ר' מאיר, וחכמ' אומרי' מוכרין אותו ממכר עולם חוץ מארבע' דברים למרחץ ולבורסקי ולטבילה ולבית המים. ר' יהוד' או' מוכרין אותו לשום חצר והלוקח מה שירצה יעשה. שפיר קאמרו ליה רבנן לר' מאיר, ור' מאיר מעיר גדולה לעיר קטנה מעיקרא קדושה והשתא קדושה אבל מרבים ליחיד ליכא קדושה, ורבנ' אי איכא למיחש כי האי גוונא נמי חיישי' משו' ברוב עם הדרת מלך [משלי י"ד].
אין מוכרין בית הכנסת אלא על תניי כול', היכי דיירי ביה הויא ליה רבית, פי' שאינו מכור מכר גמור ונמצא שהמעות הן אצלו כמו מלוה, ולכשיביא לו מעותיו נמצא שדר בו חנם בשכר מעותיו. אמ' ר' יוחנ' ר' מאיר בשיטת ר' יהודה אמרה דאמ' צד אחד ברבית מותר. פי' דשמא לא יביא לו מעותיו, והילכ' צד אחד ברבית אסור.
פיס'. וחכמ' אומ' מוכרין אותו ממכר עולם חוץ מארבעה דברים, שהן זילות לעשותן בבית שהיו מתפללין בו להיות שם מרחץ, או בורסקי, או טבילת הנשים, או בית המים לכיבוס בגדים. והל' כחכמ' בתרויהו בין משלרבים ליחיד בין למוכרו ממכר עולם. אמ' רב יהודה אמ' שמואל מותר לאדם להשתין מים בתוך ד' אמות של תפילה. אמ' רב יוסף מאי קמ"ל תנינא ר' יהוד' אומ' מוכרין אותו לשם חצר והלוקח מה שירצה יעשה, ואפי' רבנן לא קאמרי חוץ מד' דברים אלא בבית הכנסת דקביעא קדושתה אבל ד' אמות דלא קביעא קדושתה לא. תני תנא קמיה דרב נחמ' המתפלל ירחיק ארבע אמות וישתין, והמשתין ירחיק ד' אמות ויתפלל, בשלמ' משתין מרחיק ד' אמות ומתפלל דתנן כמה ירחיק מהן ומן הצואה ארבע אמות, אלא המתפלל ירחיק ד' אמות וישתין אי הכי קדשתינהו לכולהו שבילי דנהרדעא, שאין לך שביל שלא התפללו בו עוברי דרכים, אלא תני שישהא. בשלמ' המשתין ישהא כדי הילוך ארב' אמות משום ניצוצות, שעדיין אברו מטפטף, אלא המתפלל ישהא כדי הילוך ד' אמות ומשתין מאי טע', שכל ד' אמות סדורה בפיו ורחושי מרחשן שיפוותיה.
שאלו תלמידיו את ר' פרידא במה הארכת ימים, אמ' להם מימי לא קידמני אדם בבית המדרש ולא אכלתי מבהמה שלא הורמו מתנותיה, ולא בירכתי לפני כהן. לא אכלתי מבהמה שלא הורמו מתנותיה דאמ' רבה בר בר הנה אמ' ר' יוח' אסור לוכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה, וכל האוכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה כאילו אוכל טבלים. ופסיק תלמודא דלית היל' כוותי'. ולא בירכתי לפני כהן, למימ' דמעליותא היא, והאמ' רבה בר בר חנה אמ' ר' יוחנ' כל תלמיד חכם שמברך לפניו אפי' כהן גדול עם הארץ חייב מיתה שנ' [משלי ח'] וכל משנאי אהבו מות, אל תקרי משנאי אלא משניאיי, כי קאמ' איהו נמי בשוין. אמ' ר' יוח' משום ר' שמע' בן יוחי אסור להסתכל בצלם דמות רשע, שנ' [מ"ב ג'] לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך.
<h2>דף כח.</h2>
מתני'. ועוד אמ' ר' יהוד' בית הכנסת שחרב אין מספידין בתוכו ואין מפשילין לתוכו חבלים, ואין פורשין לתוכו מצודות ואין שוטחין על גגו פירות, ואין עושין אותו קפנדריא, שנ' [ויקרא כ"ו] והשימותי אני את מקדשיכם קדושתן אע"פ שהן שוממין, עלו בו עשבים לא יתלוש מפני עגמת נפש. אי קשיא, והא בפ"ב דעירובין [כ"ג ע"א] תנן ועוד אמ' ר' יהודה בן בבא, ואמרי' בגמרא משום דאמ' לחומרא והדר נמי אמ' אחריתי לחומרא קתני ועוד, אבל הכא דאמ' חדא לקולא דתנן ר' יהודה אומ' מוכרין אותו לשום חצר והלוקח מה שירצה יעשה, והדר אמ' אחריתי לחומרא אמאי קתני ועוד. יש לומ' האי ועוד לא אדר' יהוד' קאי, אלא מי שסידר המשנה קאמ' לה, ואריש פרקין קאי, דתנן שאם מכרו בית הכנסת לא יקחו בדמיו רחוב דאסור להוריד דמי בית הכנסת מקדושתו, והדר ותנא דלא מיבעיא בית הכנסת ביישובו שיש בו קדושה אלא אע"פ שחרב נמי יש בו קדושה, והאי דאדכר ר' יהוד' משום דהוא מרה דשמעתא ואמ' דבר בשם אומרו. והאי דלא סמך האי ועוד למתני' קמייתא, משום דסיים תחילה כל דיני בית הכנסת היאך מוכרין אותו ופלוגתא דפליגי בה תנאי, ובתר הכי הדר למילתיה ותנא ועוד.
תנו רבנ' בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש אין אוכלין בהן, ואין שותין בהן ואין ניאותין בהן. פי' מקשטין. ואין מטיילין בהן, ואין נכנסין בהן בחמה מפני החמה, ובגשמים מפני הגשמים, אבל קורין בהן ושונין בהן ומספידין בהן הספד של רבים. פי' של תלמי' חכמ' שרבים מצויין להספידו. ומכבדין אותן ומרביצין אותן, אמ' ר' יהודה אימתי ביישובן אבל בחורבנן מניחין אותן ועולין בהן עשבים, ולא יתלוש מפני עגמת נפש. אמ' רבסי בתי כנסיות שבבבל על תניי הן עשויין שיהנו בהן, ואעפ"כ אין נוהגין בהן קלות ראש ומאי ניהו חשבונות, דאמ' רב ששת בתי כנסיות שמחשבין בהן חשבונות סוף שמלינין בהן מת מצוה, שלא ימצאו להם קוברין מחמת שימותו אנשים.
<h2>דף כח:</h2>
אין ניאותין בהן. אמ' רבא חכמ' ותלמידיהן מותרין, דאמ' ר' יהושע בן לוי מאי בי רבנן ביתא דרבנן. אין נכנסין בהן בחמה מפני החמה ובגשמי' מפני הגשמים, כי הא דרבינא ורב אדא בר אהבה הוו קיימי ושיילי שמעתא מרבה אתא זלחא דמטרא עיילו לבי כנישתא, אמרו האי דעיילינן לבי כנישתא לאו משום מיטרא הוא דעיילינן אלא משום דשמעתא בעיא צילותא. אמ' ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי אי מצטריך למיקרא ינוקא מבי כנישתא מאי, אמ' ליה אי צורבא מרבנן הוא לימא שמעתא, אי תנא הוא לימא הילכתא, אי קרא הוא לימא פסוקא, ואי לא לימא לינוקא לימא פסוקיך. פי' מפני שאסור ליכנס בהן לצורכו ויראה כי לכך הוא נכנס.
ומספידין בהן הספד של רבים. מחוי רב חסדא כגון הספיד' דקאי ביה רב ששת, מחוי רב ששת כגון הספידא דקאי ביה רב חסדא. רפרם ספדה לכלתיה בבי כנישתא אמ' משום יקרא דידי מיתא אתו כול' עלמ'. ריש לקיש ספדיה לההוא דהוה תני היל' בעשרים וארבע שורתא אמ' חסר ארעא דישראל גברא רבה. ההוא דהוה תני היל' (סיפרי) [סיפרא] וסיפרי ושכיב, אתו ואמרו ליה לרב נחמן בר יצחק ליספדיה מר, אמ' ליה היכי ליספוד אי צנא מלא דספרי. פי' כיון שלא למד תלמוד לדעת טעמיהן דומה לסל מלא ספרים. תא חזי מה בין תקיפי ארעא דישראל לחסידי דבבל, ריש לקיש הוה גברא תקיפא כדאמ' במסכת יומא [ט' ע"ב] דאפי' עם רבה בר בר חנה לא הוה משתעי, ורב נחמן בר יצחק הוה חסיד שבבבל דאמרי' במסכת סוטה בסיפיה [מ"ט ע"ב] דאמ' ליה לתנא לא תיתני יראת חט דאיכא אנא. תנן התם ודישתמש בתגא חלף, אמ' ריש לקיש זה המשתמש במי ששונה הלכות. תנא דבי אליהו כל השונה הלכות מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנ' [חבקוק ג'] הליכות עולם לו, אל תקרי הליכות אלא הלכות.
<h2>דף כט.</h2>
ת"ר מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת הכלה, בד"א בשאין לו כל צורכו אבל יש לו כל צורכו אין מבטלין. וכמה כל צורכו, אמ' רב שמואל בר איניא משמיה דרב תריסר אלפי גברי ושיתא אלפי שיפורי, עולא אמ' כגון דחייצי גברי מאבולא ועד סיכרא. פי' משער העיר ועד בית הקברות. רב ששת אמ' ואיתימא ר' יוחנן כנתינתה כך נטילתה, מה נתינתה בששים ריבוא אף נטילתה בששים ריבוא, והני (והני) מילי למאן דקרי ותני אבל למאן דמתני לית ליה שיעורא, משמ' מהכא שאם אינו חכם אין מבטלין עליו תלמוד תורה, אך אם היה מת מצוה שאין לו קוברין.
פיס'. ואין עושין אותו קפנדריא. מאי קפנדריא, כדאמ' אדמקיפנא בהא איעול אידרי בהאי, אמ' ר' אבהו אם היה שביל מעיקרו מותר, פי' קודם שנעשה בית הכנסת היה בו שביל קבוע לרבים ממבוי למבוי ועכשיו נעשה בית הכנסת מותר. אמ' רב נחמן אמ' רבה בר אבוה הנכנס לבית הכנסת להתפלל מותר לעשותו קפנדריא, אמ' ר' חלבו אמ' רבה הנכנס לבית הכנסת להתפלל מותר לעשותו קפנדריא, שנ' [יחזקאל מ"ו] ובבא עם הארץ לפני י"י במועדים הבא דרך שער צפון להשתחוות יצא דרך שער נגב לא ישוב דרך שער אשר בא בו כי נכחו יצא. פי' מצוה להלך בו משער לשער.
פיס'. עלו בו עשבים לא יתלוש. והא תניא אינו תולש ומאכיל אבל תולש ומניח, אמ' אביי כי תנן נמי מתני' תלש ומאכיל תנן. ת"ר בית הקברות אין נוהגין בהן קלות ראש, אין מרעין בהן בהמה, ואין מוליכין בהן אמת המים, ואין מלקטין בהן עשבים מפני כבודן שלמתים, ואם ליקטן שורפן במקומן.
מתני'. ראש חודש אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים, חל להיות בתוך השבת מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת הבאה. בשנייה זכור, בשלישית פרה אדומה, ברביעי' החדש הזה לכם, בחמישית חוזרין לכסדרן. לכל מפסיקין לראשי חדשים לחנוכה ולפורים ולתעניות ולמעמדות וליום הכיפורים. פי' קורין בפרשת שקלים להודיע שיביאו שקליהן ויקריבו באחד בניסן מתרומה חדשה ול' יום קודם לכן מודיעין להן. חל להיות בתוך השבת מקדימין לקרוא פרש' שקלים בשבת שעברה כדי שלא נפחות מל' יום, ומפסיקין לשבת הבאה שלא נאמר זכור, כדי לסמוך מחיית עמלק למחיית המן. ובשלישית קורין פרה אדומה, להזהיר את ישראל שיטהרו מטמאת מת כדי שיהו טהורין לעשות פסחיהן. וברביעית קורין החדש הזה שיש שם פרשת הפסח. ואמרי' בירושלמי [פ"ג ה"ה] אמ' ר' חמא בדין הוא שתקדום פרשת החדש לפרשת פרה שהרי באח' בניסן הוקם המשכן ושיני לו נשרפה הפרה, ומפני מה הקדימה שהיא טהרתן של ישראל. לכל מפסיקין סדר היום וקורין מעין המ[א]ורע, בין לראשי חדשים שחלו להיות בשיני ובחמישי, וכן חנוכה ופורים שחלו להיות בשיני ובחמישי אין קורין בפרשת הסדר אלא מעין המאורע, וכן בתעניות קורין ברכות וקללות כדתנן לקמן [ל' ע"ב], ובמעמדות קורין במעשה בראשית.
<h2>דף כט:</h2>
מאי פרשת שקלים, רב אמ' [במדבר כ"ח] צו את בני ישראל את קרבני לחמי, ושמו' אמ' [שמות ל'] כי תשא, בשלמא למאן דאמ' כי תשא היינו דקרי ליה שקלים דכתיבי ביה שקלים, אלא למאן דאמ' צו את קרבני מאי שקלים כתיבי ביה. התם טע' מאי כדר' טבי דאמ' זאת עולת חדש בחודשו כת' התם. בשלמא למאן דאמ' צו את בני ישראל היינו דכת' קרבנות התם כדר' טבי, אלא למאן דאמ' כי תשא קרבנות מי כתיבי התם, שקלים לאדנים הוא דכת', אין דהא תני רב יוסף שלש תרומות כת' שם שלאדנים לאדנים, שלמזבח למזבח, של בדק הבית לבדק הבית. בשלמא למאן דאמ' כי תשא היינו דשני האי ראש חודש משאר ראשי חדשים, אלא למאן דאמ' את קרבני לחמי מאי שני. שני, דאילו שאר ראשי חדשים קרו שיתא בעניינא דיומא וארבעה קרו בראש חודש. מיכן מוכיח שראש חודש שחל להיות בשבת השביעי שהוא קורא פרשת ראש חודש צריך להתחיל מצו את בני ישראל, ולא תימ' דווקא ראש חודש דחול דבענן ארבעה גברי קרינן מצו, אבל בשבת ליכא אלא חד גברא קרינן ובראשי חדשיכם שהוא עניין ראש חודש ולא יותר, שאילו כן הרבה שני, דאילו בשאר ראשי חדשים שחלו להיות בשבת קרינן ובראשי חדשיכם בלחוד ובראש חודש [אדר] שחל להיות בשבת קרינן נמי צו את בני ישראל, ואמאי אידחיק לתרוצה, אלא לאו ש"מ בכל ראש חודש שחל להיות בשבת מתחילין מצו, שהכל הוא עניין היום תמידין ומוספי שבת ומוספי ראש חודש וכולן היו קריבי' באותו היום.
תניא כוותיה דשמ' ראש חודש אדר שחל להיות בשבת קורין בכי תשא ומפטירין ביהוידע, ואף ר' יצחק נפחא סבר לה להא דשמו' דאמ' ר' יצחק נפחא ראש חודש אדר שחל להיות בשבת מוציאין שלש תורות וקורין אחד בעניינו של יום, ואחד שלראש חודש, ואחד בכי תשא. ואמ' ר' יצחק נפחא ראש חודש טבת שחל להיות בשבת מביאין ג' תורות וקורין באחד בעניינו של יום, ובאחד בשלראש חודש, ובאחד בשלחנוכה. איתמר ראש חודש טבת שחל להיות בחול אמ' ר' יצחק נפחא קרו תלתא בראש חודש ואחר בשלחנוכה, ור' אבדימי דמן חיפא אמ' קרו תלתא בחנוכה וחד בדראש חודש. אמ' ר' מני כוותיה דר' יצחק נפחא מסתברא [דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם א"ר אבין כוותיה דרב דימי מסתברא] מי גרם לרביעי שיבא ראש חודש הילכך רביעי בדרא' חודש בעי למיקרי. מאי הוי עלה, רב יוסף אמ' אין משגיחין בראש חודש וחנוכה עיקר, רבה אמ' אין משגיחין בחנוכה וראש חדש עיקר. ופסק תלמודא והיל' אין משגיחין בחנוכה ואע"ג דקיימלן [בב"ת קי"ד ע"ב] דכל היכא דפליגי רבה ורב יוסף הל' כרבה בר משדה ענין ומחצה, אצטריך הכא למיפסק כרבה משום דפליגי אמוראי אחריני בהא מילתא. אינמי יש לומר דרבא פליג עליה ולא רבה והכי נמי מסתברא דהא רבה הוה ריש מתיבתא בשני דרב יוסף ולא הוה מדכר תלמודא רב יוסף מקמי רבה. ובהפטרת ראש חודש טבת שחל להיות בשבת ראיתי חלוקות בין הרבנים, יש אומרים מפטירין בראש חודש מכח זה הפסק שאין משגיחין בחנוכה ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. ואינו נראה לי, דהיכא אמרי' הכי גבי קריאה שאנו קורין שתי קריאות דראש חודש וחנוכה הילכך ראש חודש דהוא תדיר ואין משגיחין בחנוכה, אבל ההפטרה שאין אומ' שתי הפטרות אלא אחת כדאמ' לסדר הפטרות הוא חוזר, דאלמא מפסיקין בהפטרות שלסדר הפרשיות ומפטירין באלה ד' פרשיות, והכא נמי הפטרה אחת בענן למימר, ואין לומר כאן תדיר קודם, דאדרבה בהפטרות מניחין התדיר ומפטירין מעין המאורע, באלה ד' פרשיות ובראש חודש או חנוכה שחלו להיות בשבת בכולן מניחין התדיר, הכא נמי מניחין ראש חודש התדיר ומפטירין בחנוכה, ועוד לעולם המפטיר קורא מה שקרא השביעי ואנה קרא השביעי בחנוכה דהא חמשה קרו בפרשה והששי קרי בראש חודש והשביעי בחנוכה, וכיון שקרא המפטי' בחנוכה אומ' הפטרת חנוכה דלעולם ההפטרה דומה לקריאת המפטיר.
איתמר חל להיות בואתה תצוה, אמ' ר' יצחק נפחא קרו שיתא מואתה תצוה עד כי תשא, וחד מכי תשא עד ועשית. מתקיף ליה אביי אמרי אוקומי הוא דקא מוקמי התם, אלא אמ' אביי קרו שיתא מואתה תצוה עד ועשית וחד תני וקרי מכי תשא עד ועשית. פי' לאו על ראש חודש אדר קאמ', דאם כן לא הוה אמ' קרו שיתא מואתה תצוה עד כי תשא אלא חמשה וחד קרי בדראש חודש וחד מכי תשא עד ועשית. ועוד דאם כן לא הוה אמ' אביי אמרי אוקומי הוא דקא מוקמי התם דהא מפסיק ראש חודש, ואם היתה הפרשה מסיימת שם החמישי היה לו לסיימה, אלא ודאי על שבת ראשונה קאמ' וכגון שחל ראש חודש אדר להיות באמצע שבת שמקדימין שעבר משבת שבסוף חודש שבט. וקשיא ליה היאך יתכן שנקרא ואתה תצוה בשבט והרי מבראשית עד ואתה תצוה הן כ' פרשיות עם ואתה תצוה, ובפרשת בראשית אנו קורין בשבת שבסוף תשרי נשארו י"ט פרשיות לד' חדשים מרחשון, כסליו, טבת, שבט, והיאך נוכל לקרוא י"ט פרשיות בד' חדשים וכל שכן שלא תבא בכי תשא, ואם היתה שנה מעוברת הם ה' חדשים ולכל הפחות צריכין כ' פרשיות בלא פרשת בראשית, והיאך תוכל לבוא שבת ראשונה בואתה תצוה. חל להיות בכי תשא עצמה, אמ' ר' יצחק נפחא קרו שיתא מועשית עד ויקהל וחד קרי מכי תשא עד ועשית. מתקיף לה אביי אמרי למפרע הוא דקא קרי, אלא אמ' אביי קרו שיתא מכי תשא עד ויקהל וחד תני וקרי מכי תשא עד ועשית, תניא כוותיה דאביי חל להיות בכי תשא עצמה קורין אותה וכופלין אותה.
תנן התם באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים. פי' מכריזין על השקלים שכל אחד יביא שקלו, וכך היו מכריזין על הכלאים לעקור כלאי זרעים הניכרין בין התבואה. מנהני מילי, אמ' ר' טבי אמ' ר' יאשיה דאמ' קרא [במדבר כ"ח] זאת עלת חודש בחודשו, אמרה תורה חדש והבא קרבן מתרומה חדשה, וכיון דבניסן בעי אקרובי מתרומה חדשה קדמינן וקרינן באחד באדר כי היכי דליתו שקלים למקדש, דתניא שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום.
<h2>דף ל.</h2>
פיס'. חל להיות בתוך השבת מקדימין לשעבר. איתמר ראש חודש אדר שחל להיות בערב שבת רב אמ' מקדימין, ושמואל אמר מאחרין, רב אמ' מקדימין דאם כן בצרי להו ימי שולחנות, ושמואל אמ' לך מאחרין כיון דסוף סוף חמיסר במעלי שבתא מיקלע לא נפקי עד חד בשבתא הילכך מאחרין, פי' תנן במסכ' שקלים [פ"א ה"ד] בחמשה עשר באדר היו שולחנו' יושבין במדינה ומקדימין להן ט"ו ימים כרשב"ג דאמ' שואלין בעניינו של יום שתי שבתות, ואם נאמר לקרוא ב' בשבת יחסר להם יום אחד, ושמואל סבר כיון דט"ו ימים יחולו בערב שבת אין השולחנות יושבין בו מפני כבוד השבת, ולא יתבי אלא בחד בשבת הילכך לא בצרי להו ומאחרין. וקיימלן [בכורות מ"ט ע"ב] דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי, הילכך מקדימין משבת שעברה.
פיס'. בשנייה זכור. איתמר פורים שחלו להיות בערב שבת רב אמ' מקדימין ושמואל אמ' מאחרין. רב אמ' מקדימין כי היכי דלא תיקדום עשייה לזכירה, ושמואל אמ' מאחרין אמ' לך כיון דאיכא מוקפין דעבדי בחמיסר עשייה וזכירה בהדי הדדי קא אתיין. פי' כשחל ראש חודש אדר בשבת וקרינן בפרשת שקלים יבוא יום פורי' בערב שבת, וקאמ' רב מקדימין וקורין פרשת זכור קודם לפורים כדי שתקדו' זכירת עמלק לעשיית פורים. והיל' כרב באיסורי ואין מפסיקין אז בין שקלים לזכור. חל להיות בשבת עצמה אמ' רב הונא לדברי הכל אין מקדימין. פי' שהזכירה ועשייה באין כאחד. ורב נחמן אמ' עדיין היא מחלוקת. פי' דבענן זכירה קודמת לעשייה לרב. איתמר נמי אמ' ר' חייא בר אבא אמ' רב פורים שחל להיות בשבת מקדים וקורא זכור משבת שעברה. וזה לא ימצא בזמן הזה שתיקנו לא זב"ד פור, אך ימצא יום ט"ו לבני כרכין.
פיס'. בשלישית פרה אדומה. ת"ר אי זו היא שבת שלישית כל שסמוכה לפורים מאחריה. איתמר ר' חמא בר חנינה אמ' שבת הסמוכה לראש חודש ניסן, אמ' רב פפא ולא פליגי, הא דאיקלע ראש חודש ניסן בשבת הא דאיקלע באמצע שבת, פי' היכא דאיקלע ראש חודש ניסן בשבת שלא הוצרכנו להקדים פרשת החדש לשבת שעברה, קרינן בשבת שעברה פרה אדומה שהוא בכ"ג באדר כר' חמא בר חנינה והיא סמוכה לראש חודש ניסן ואינה סמוכה לפורים מאחריה, ששבת הסמוכה לפורים מאחריה היא שבת י"ו לאדר, ואנו מפסיקין בה [בין] זכור לפרה, כדי שתהא פרה סמוכה להחוד' כדי לסמוך אזהרת טמאין לפסח, והכי אמרי' בירושלמי [פ"ג ה"ה] אין מפסיקין בין פרה להחדש. והיכא דחל ראש חודש ניסן באמצע שבת שהוצרכו להקדים פרשת החדש בשבת שלפניו שהוא בסוף חודש אדר, הוזקקנו להקדים פרשת פרה שבת אחת קודם ממנה, ואז תבוא סמוכה לפורים מאחריהם.
פיס'. ברביעית החדש הזה לכם, ת"ר ראש חודש אדר שחל להיות בשבת קורין בכי תשא ומפטירין ביהוידע, ואי זו היא שבת ראשונה כל שחל ראש חודש אדר להיות בתוכה ואפי' בערב שבת. פי' שמקדימין כרב וכל ימי השבוע שלאחר השבת שעברה נקרא תוכה. בשנייה זכור ומפטירין פקדתי [ש"א ט"ו] את אשר עשה לך עמלק, ואי זו היא שבת שנייה כל שחלו פורים להיות בתוכה ואפי' בערב שבת. פי' שמקדימי' פרשת זכור כרב. בשלישית פרה אדומה ומפטירין וזרקתי [יחזקאל ל"ו] עליכם, ואי זו היא שבת שלישית כל שסמוכ' לפורים מאחריהם. פי' כשבא ראש חודש ניסן באמצע שבת כדאמרן אז תבוא פרשת פרה סמוכה לפורים מאחריהן. ברביעית החדש הזה לכם, ומפטירין [יחזקאל מ"ה] כה אמר י"י, בראשון באחד לחודש. ואי זו שבת רביעית כל שחל ראש חדש ניסן להיות בתוכה ואפי' בערב שבת. פי' אנו מקדימין וקורין פרשת החדש משבת שעברה שהיא בסוף חודש אדר. והא לך סדר פרשיות הללו והפסקותיהן, הימים שראוי לחול בהם ראש חודש אדר הם זבד"ו, אבל באג"ה לא יחול שאם חל אדר להיות באג"ה היה בא פסח בבד"ו וכבר תיקנו לא בד"ו פסח שלא יבא ראש השנה באד"ו. וסימן ההפסקות הוא זט"ו, ב"ו, ד"ד, ובי"ו. אם חל ראש חודש להיות בשבת קורין בפרשת שקלים כדתנן במתני', ובשבת שנייה שהי' שמנה לאדר קורין זכור כרב ויבאו פורים בערב שבת, ולמחר שהוא ט"ו באדר מפסיקין מלומר פרשת פרה כדי שלא להפסיק בין פרה להחדש, ובשבת הבאה שהיא כ"ב לחודש קורין פרשת פרה והיא סמוכה לפורים על בני כרכים מאחריהן, ובשבת הבאה שהיא כ"ט לאדר קורין פרשת החדש והיא שבת הסמוכה לראש חודש ניסן, שהרי מחר הוא ראש חודש ניסן, ואין קורין בה פרה כדאמרן הא דמיקלע ראש חודש ניסן בשבת אז הויא פרה סמוכה לראש חודש ניסן, אבל כד מיקלע באחד מימות החול תבוא פרשת פרה לפורים מאחריהן. ואם חל ראש חודש אדר בשיני בשבת מקדימין וקורין פרשת שקלים בשבת שעברה שהיא בסוף חודש שבט, ובשבת הבאה שהיא ז' לאדר מפסיקין מלומר זכור כדי לסמוך זכור לפורים, ובשבת הבאה שהיא י"ג לאדר קורין זכור ולמחר הוא פורים, ובשבת הבאה שהיא כ' לאדר קורין פרה. ובשבת הבאה שהיא כ"ז לאדר קורין החודש וביום ג' שהוא ראש חודש ניסן, ואם חל ראש חודש אדר ברביעי מקדימין פרשת שקלים משבת שעברה, ובשבת הבאה שהיא ד' בחדש מפסיקין ובשבת הבאה שהיא י"א בחודש קורין זכור ויבאו פורים ביום ג', ובשבת הבאה שהיא י"ח בחודש קורין פרה ובשבת הבאה שהיא כ"ה לחודש קורין החדש, ויבא ניסן ביום ה' ובשלשת ימים אילו תבא פרה סמוכה לפורים מאחריהן. ואם חל ראש חודש אדר להיות בשישי בשבת מקדימין פרשת שקלים משבת שעברה כרב, ובשבת שהיא שיני לחודש מפסיקין ובשבת הבאה שהיא ט' לאדר קורין זכור ויבאו פורים ביום ה', ובשבת הבאה שהיא י"ו לאדר מפסיקין מלומר פרה כדי שלא להפסיק בין פרה להחדש הרי ב' הפסקות בב' ובי"ו לאדר, ובשבת הבאה שהיא כ"ג ימים לאדר קורין פרה, ובשבת הבאה הם ל' לאדר והוא ראש חודש ניסן קורין פרשת החדש, ועכשיו תבוא פרה סמוכה לראש חודש ניסן.
<h2>דף ל:</h2>
פיס'. בחמישי' חוזרין לכסדרן, לסדר מי ר' אמי אמ' לסדר פרשיות הוא חוזר. פי' שהיה סובר ר' אמי שבאילו ד' פרשיות הנחנו סדר הפרשיות וקראנו כל שבעה באלה ד' פרשיות, ולית ליה לר' אמי הא דאמרן לעיל קרו שיתא בפרשה וחד בכי תשא, אלא סבירא ליה כולהו שבעה קרו בכי תשא, וחוזרין וקורין וכשיעברו אילו ד' שבתות חוזרין לסדר פרשיות. ור' ירמיה אמ' לסדר הפטרות הוא חוזר. פי' סבירא ליה שסדר הפרשיות לא הנחנו, אלא בכל שבת ושבת קרי שיתא בפרשת הסדר וחד קרי באחת מד' פרשיות ולא הנחנו אלא סדר הפטרות, ואמרינן ההפטרות על אלה ד' פרשיות שאין אומ' שתי הפטרות אלא הפטרה אחת, ובחמישית אנו חוזרין לסדר הפטרות. תנן לכל מפסיקין לראשי חדשים לחנוכה ולפורים ולתעניות ולמעמדות, אי אמרת בשלמא לסדר פרשיות הוא חוזר היינו דאיכא פרשה בחול, אלא אי אמרת לסדר הפטרות הוא חוזר הפטרה בחול מי איכא. פי' אי אמרת דהאי חוזרין לכסדרן לסדר פרשיות הוא, דאלמא מפסיקין פרשת היום משום ארבע פרשיות הללו, היינו דקאמ' סיפא נמי לכל מפסיקין ומיירא סיפא בי' פסוקין שקורין בשיני ובחמישי ובשבת במנחה, דכי היכי דמפסיקין כל הפרשה בעבור ארבע פרשיות הללו, הם הכי נמי מפסיקין קריאת עשרה פסוקין של שיני וחמישי אם חלו פורים או חנוכה או ראש חודש בשיני ובחמישי אין קורין בפרשת היום כמו שעושין בשאר כל הימים אלא קורין בראש חודש ובחנוכה ובפורים, וכן בתעניות קורין בברכות וקללות ובמעמדו' קורין במעשה בראשית, וביום הכיפורי' דקתני לאו על קריאת שחרית קאמ' למימרא דמפסיקין פרשת היום וקורין באחרי מות, דאם כן מאי איריא יום הכיפורים אפי' כל המועדות נמי מפסיקי' בשחרית פרשיות היום וקורין בסדר המועדות, אלא לא נקט יום הכיפורים אלא עבור קריאת המנחה שכמו שמפסיקין שחרית פרשת היום וקורין אחרי מות כך במנחה נמי מפסיקין פרשת היום וקורין במעשה ארץ מצרים, מה שאין כן בשאר המועדות שכשחל יום טוב להיות בשבת דווקא מפסיקין פרשת היום בשחרית וקורין בפרשת אותו יום טוב, אבל במנחה כהן ולוי וישראל קורין בפרשת היום י' פסוקין מפני שאין קורין במנחה ביום טוב שחל להיות בחול, אבל ביום הכיפורים שאם חל להיות בתוך השבת קורין במנחה בפרשה כך אם חל נמי להיות בשבת קורין במנחה בפרשת עריות ומפסיקין פרשת היום. ומהדר הא כדאיתה והא כדאיתה. פי' בודאי בהפסקה דסיפא לא מיירא אלא בעשרה פסוקין שלפרשה כדאמרן מפני שאין הפטרה בחול, אבל הפסקה דרישא לא מיירא אלא בהפסקת ההפטרות, דאילו סדר פרשיות לא פסקי' ליה בעבור הפרשיות הללו שקורין ששה בפרשת היום וחד בכי תשא ואין מפסיקין שחרית אלא בהפטרות. וקיימלן כר' ירמיה שאין מפסיקין פרשת סדר היום בעבור ארב' פרשיות, אלא קרו שיתא בפרשת סדר היום וחד קרי בארבע פרשיות.
מתני'. בפסח קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים, בעצרת [דברים ט"ז] שבעה שבועות, בראש השנה [ויקרא כ"ג] ובחדש השביעי באחד לחדש, ביום הכיפורים אחרי מות [ויקרא ט"ז], ביום טוב הראשון של חג קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים, ובשאר כל ימות החג קורין בקרבנות החג. [ל"א א'] ת"ר בפסח קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים ומפטירין בפסח גלגל [יהושע ה'], ויש אומ' בפסח יאשיהו. והאידנ' דאיכא תרי יומי, יומא קמא מפטירין בפסח גלגל ולמחר בפסח יאשיהו [מ"ב כ"ג], ושאר כל ימות הפסח מלקט וקורא מעיניינו שליום, ומאי היא, אמ' אביי האידנא נהוג עלמא למיקרי משך תורא קדש בכספא פסל במדברא שלח בוכרא. כתוב בהלכות גדולות ובהלין ארבעה יומי דמועדא כל יומא ויומא מפקין תרי ספרי תורות, בחד קרו לתלתא גברי בעניינא דיומא וחד קרי בפנחס מן והקרבתם אשה דפסח עד סוף פיסקא. וכמה חיזרתי למצוא ראיה לקריאת המוספין ולא מצאתי לא במשנה ולא בברייתא ולא בגמרא, שקריאת כל המועדות מפורשת בגמרא וכמה בני אדם קורין במועדות מפורש לקמן במתני', וקריאת המוספין אינה נזכרת כלל בשום מקום. ונראה לי שאינו אלא תיקון הגאונים שיקראו המפטיר במוספין כדי להשגירן שליח ציבור בפיו ויאמר אותם בתפילה, ומפני שאינו מפטיר קורא בתורה אלא לכבוד התורה לא חששו שיקרא במה שקראו הראשונים אלא תיקנו שיקרא במוספין, ובאילו ארבעה ימי מועד שאין הפטרה תיקנו שיקרא הרביעי במוספין כדי להשגירן שליח ציבור בפיו אע"פ שאינו מכח הלכה.
<h2>דף לא.</h2>
בתעניות ברכות וקללות שבפרשת אם בחוקותי, שישמעו העם שעל ידי העוונות פורעניות באות לישראל וישובו בהם. וראיתי בתשובת רב צמח גאון כך היו עושין בימי הקדמונים, אבל עכשיו נהגו בארבע תעניות ובכל תענית לקרוא ויחל משה. וכך נוהגין בשתי ישיבות. אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולן והשנים קורין הברכות שלפניהם. מנהני מילי אמ' ר' חייא בר גמדא אמ' ר' סימאי דאמ' קרא [משלי ג'] מוסר י"י בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו, והמפסיק בהם נראה כאילו מואס בהם וקץ בהם. ובמסכת סופרים [פי"ב] דורש אל תעשם קוצים לשון קציצה. וריש לקיש אמ' לפי שאין אומ' ברכה על הפורענו', אלא היכי עביד, כשהוא מתחיל מתחיל בפסוק שלפניהן וכשהוא מסיים מסיים בפסוק שלאחריהן. אמ' אביי לא שנו אלא קללות שבתורת כהנים דבלשון רבים אמורות ומפי הגבורה אמרן משה, אבל דמשנה תורה בלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרן פוסק, ואי קשיא והא כת' בהו [דברים כ"ח] אלה דברי הברית אשר צוה י"י לכרות את בני ישראל מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב. יש לומר שציוהו הבורא שיכרות עמהם ברית באלות וקללות, אבל מכל מקום אלה האלות עצמן לא ציוהו הבורא ומשה קיללן מפי עצמו, ומשום הכי לא כת' בהו לשון והכיתי אתכם אלא יככה י"י. תניא ר' שמע' בן אלעזר עזרא תיקן להן לישראל שיהו [קורין] קללות שבתורת כהנים קודם עצרת, ושבמשנה תורה קודם ראש השנה מאי טעמ' אמ' אביי ואיתימא ריש לקיש כדי שתיכלה שנה וקללותיה, עצרת מאי ראש השנה היא, אין דתנן ובעצרת על פירות האילן. ובכפליות שאנו עושין לפני הפסח משום פקד ופסח וקודם התענית צומו וצלו לא ידעתי טעמן, ואע"ג דבעשר תקנות שתיקן עזרא לא מיחשבא הא בפרק מרובה [פ"ב ע"א]. יש לומר דכל תקנות הקריאות בחדא חשיב להו והתם אמרי' דעזרא תיקן שיהו קורין בשיני ובחמישי.
אמ' רב פפא יום טוב האחרון שלפסח קורין ויהי בשלח, ומפטירין וידבר דוד [ש"ב כ"ד] שירה כנגד שירה, ויש בה יציאת מצרים, למחר קרינן כל הבכור [דברים ט"ו], ומפטירין עוד היום [ישעי' י'], לפי שמפלתו של סנחריב בלילי הפסח היה. בעצרת שבעה שבועות [דברים ט"ו] ומפטיר בחבקוק, אחרים אומ' בחודש השלישי [שמות י"ט] ומפטירין במרכבה [יחזקאל א'], והאידנא דאיכא תרי יומי עבדינן כתרויהו ואיפכא, יומא קמא כאחרים ולמחר כתנא דידן. בראש השנה ובחדש השביעי [במדבר כ"ט] ומפטיר הבן יקיר לי אפרים [ירמיה ל"א], ויש אומ' וי"י פקד את שרה [בראשית כ"א] ומפטיר בחנה [ש"א ב'], והאידנא דאיכא תרי יומי יומא קמא עבדינן כיש אומ' ולמחר קרינן והאלים נסה את אברהם [בראשית כ"ב] ומפטירין הבן יקיר לי אפרים. ביום הכיפורים בשחרית קורין באחרי מות [ויקרא ט"ז], ומפטירין בכה אמר י"י רם ונישא [ישעי' נ"ז], במנחה קורין בעריות ומפטירין ביונה, שאם יש אדם שנכשל בעבירה ישים בלבו וישוב.
ביום טוב הראשון שלחג קורין בפרשת מועדות שור או כבש, ומפטירין [זכריה י"ד] הנה יום בא לי"י, מפני שכת' שם לחוג את חג הסוכות, והאידנא דאיכא תרי יומי מיקרא היכי קרינן, גם ביום שיני קורין שור או כבש ומפטירין ויקהלו אל המלך שלמה [מ"א ח'], מפני שחנוכת הבית היתה בחג. ושאר כל ימות החג קורין בקרבנות החג, סדר הקריאה שלחולו שלמועד כתבתי בפרק החליל. ביום טוב האחרון שלחג קורין מצות וחוקים וכל הבכור. פי' קורין כל הבכור אלא שמתחילין לקרוא עשר תעשר, לפי שיש באותה פרשה מצות וחוקים הרבה הנוהגות באותו הזמן, שהוא זמן האסיף ועת שעניים צריכין לאסוף מאכל ביתם ומצות מעשר עני, ונתן תתן, ופתח תפתח, והענק תעניק לעבד עברי, והעבט תעביטנו. ומפטירין ויהי ככלות שלמה [מ"א ט'], [למחר קורין וזאת הברכה ומפטירין ויעמד שלמה], ס"א ויהי אחרי מות משה. אמ' רב חנן בר רבא שבת שחלה להיות בחולו של מועד מיקרא קרינן [שמות ל"ג] ראה אתה אמר אלי, שיש שם מצות מועד דכת' [שמות ל"ד] את חג המצות תשמר, ומשם למדו חכמים איסור מלאכה בחולו של מועד כדאיתה במסכת חגיגה [י"ח ע"א]. אפטורי מאי, בניסן העצמות היבישות [יחזקאל ל"ז], שהיו מיוצאי מצרים שיצאו לפני הקץ, ויש אומ' אותם העצמות היו הרוגי נבוכדנצר, שבשעה שהשליך חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש וראה הנס שנעשה להם עמד והרג כל אותם ישראל שהשתחוו לצלם, לפיכך אמ' [יחזקאל ל"ז] ופחי בהרוגים האלה ולא אמ' במתים שנהרגו על יד, ומפני שנהרגו על ידי שעבדו ע"ז היא דומה הפטרה זו לקריאת מעשה העגל. ובתשרי ביום בא גוג [יחזקאל ל"ח] (בזכריה).
מתני'. בחנוכה בנשיאים, בפורים ויבא עמלק [שמות י"ז], בראשי חדשים ובראשי חדשיכם [במדבר כ"ח], במעמדות במעשה בראשית, בתעניות ברכות וקללות, אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולן, בשיני ובחמישי ובשבת (ו)במנחה קורין שלשה אין עולה להם מן המניין, שנ' [ויקרא כ"ג] וידבר משה את מועדי י"י אל בני ישראל, מצותן שיהיו קורין כל אחד ואחד בזמנו. ת"ר בחנוכה בנשיאים ומפטירין בנירות בזכריה [ג'], וכי מיקלעי שתי שבתות קמייתא בנירות דזכריה בתרייתא בנירות שלמה [מ"א ז'] ויעש חירום את הכירות. בפורים ויבא עמלק [שמות י"ז] בראשי חדשים ובראשי חדשיכם [במדבר כ"ח], וכשחל בשבת מפטירין והיה מדי חודש בחדשו [ישעי' ס"ו]. אמ' רב הונא ראש חודש שחל להיות באחד בשבת מאתמול מפטירין ויאמר לו יהונתן מחר חודש [ש"א כ'].
<h2>דף לא:</h2>
אמ' רב יהוד' בריה דרב שמואל משמיה דרב ראש חודש אב שחל להיות בשבת מפטירין חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי [ישעי' א'], בתשעה באב גופיה מאי, אמ' אביי האידנא נהוג עלמא למיקרי כי תוליד בנים [דברים ד'] ומפטירין באסוף אסיפם [ירמיה ח']. פיס'. במעמדות במעשה בראשית, מנהני מילי אמ' רב אחא בר יעקב אמ' ר' אסי אלמלי מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ שנ' [בראשית ט"ו] ויאמר י"י אלהים במה אדע כי אירשנה, אמ' אברהם לפני הקב"ה רבונו של עולם בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהן, אמ' לו כבר תיקנתי להם סדר קרבנות כל זמן שקורין בהן מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני ואני מוחל להם.
בשיני ובחמישי ובשבת במנחה קורין שלשה ואין עולין להם מן החשבון. ת"ר מקום שמפסיקין בשבת שחרי' שם קורין במנחה, במנחה שם קורין בשיני, בשיני שם קורין בחמישי, בחמישי שם קורין בשבת הבאה, דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומ' מקום שמפסיקי' בשבת שחרית שם קורין במנחה, ובשיני, ובחמישי, ובשבת הבאה. אמ' ר' זירא אמ' רב מתנה אמ' שמואל הלכה כר' יהודה.
<h2>דף לב.</h2>
ת"ר פותח ורואה גולל ומברך וחוזר ופותח וקור' דברי ר' מאיר, ר' יהוד' אומ' פותח ורואה מברך וקורא. מאי טעמ' דר' מאיר כדעולא, דאמ' עולא מפני מה אמרו הקורא בתורה לא יסייע לתורגמן כדי שלא יאמרו תרגו' כתוב בתורה הכא נמי כדי שלא יאמרו ברכה כתובה בתורה. ור' יהודה תרגום איכא למיטעי ברכה ליכא למיטעי. אמ' ר' זירא אמ' רב מתנה הלכה פותח ורואה ומברך וקורא כר' יהוד'. ואמ' ר' זירא אמ' רב מתנה אמ' שמואל הלוחות והבימות אין בהן משום קדושה. פי' הלוחות הם הטבלאות שקושרין בהן הספרים שהן עשויין כקונטרוסין כעין שלנו. ובימות הן עמודים של עץ שמשימין בתחילת הספר ובסופו כמו שעושין לספר תורה שגוללין את הספר בהם. ואמ' רב שפטי' אמ' ר' יוחנ' הגולל ספר תורה יעמידנו על התפר. פי' שאם יהדקנו ויקרע יקרע מקום התפר ולא היריעה. ואמ' ר' שפטי' אמ' ר' יוחנ' הגולל ספר תורה גוללו מבחוץ ואינו גוללו מבפנים, וכשהוא מהדקו (מבפנים) מהדקו מבפנים ואינו מהדקו מבחוץ. פי' יחיד הגולל ספר תורה מעניין לעניין וספר תורה מונח על ברכיו גוללו מבחוץ, אותו עמוד שהוא לצד חוץ תופש וגולל לצד הפנים, שאם יתפוש עמוד הפנימי ויגלול לצד חוץ שמא (יתפשנו) [יתפשט] ויפול לארץ. ואחרי שנמצא העניין ורוצה להדקו אל יהדקנו לצד הפנים שאם יהדקנו בכח ותיקרע היריעה, אלא לצד חוץ מהדקו שאינו יכול להדקו בחזקה. ואמ' ר' שפטי' אמ' ר' יוחנ' עשרה שקראו בתורה גדול שבכולן גולל ספר תורה, דאמ' ר' יהושע בן לוי עשרה שקראו בתורה הגולל ספר תורה נוטל שכר כנגד כולן. פי', זהו גולל כי ההוא דלעיל שממציא הקריאה וגולל הספר במקום שהן צריכין לקרוא, והאי דנקט עשרה לפי שאין קורין בתורה פחות מעשרה בני אדם. אמ' ר' פרנך אמ' ר' יוחנן כל האוחז ספר תורה ערום נקבר ערום, ערום ס"ד, אלא אמ' ר' זירא נקרא ערום בלא אותה מצוה. פי' שמפסיד שכר אותה הקריאה כיון שתפש הספר ערום. אמ' ר' ינאי בר בריה דר' ינאי סבא משמיה דר' ינאי רבה מוטב תיגלל המטפחת ואל יגלל ספר תורה.
פיס'. וידבר משה את מועדי י"י אל בני ישראל [ויקרא כ"ג]. ת"ר משה תיקן להם לישר' שיהו שואלין ודורשין בעניינו שליום הילכות פסח בפסח הילכות עצרת בעצרת והילכות חג בחג. אע"פ שעצרת הכת' בתורה הוא יום שמיני עצרת [שם] אינמי יום שביעי שלפסח [דברים ט"ז], חכמים קורין ליום שבועות עצרת, בשבועותיכם בעצרתכון [במדבר כ"ח], ודרך התנא לדבר בלשון תרגום.
